בס"ד
12/12/04 כט'
בכסלו תשס"ה
כרכומא רישקא במקורות היהודיים-
פריחת הכרכומים הסגולים במדבר זיף על פני הישימון.
ביום שישי האחרון נערך סיור מיוחד אל פריחת הכרכומים הסגולים בחורבת
בני-דר הסמוכה לזיף העתיקה. אל הסיור נלווה גם פרופ' אבי שמידע מנהל מרכז המידע
לצמחי א"י. הסיור התרכז בחורבת בני-דר- שרידי ישוב ומצודה מתקופת בית
ראשון/שני אשר הפך כנראה למנזר ביזני מבוצר בתקופת חריטון. פריחת "מבשרי
הגשם" נמצאה בשיאה, אך המפתיע מהכל היה למצוא ריכוז גדול, המונה כ- 400
פרטים, של כרכומים סגולים ענקיים השייכים לסוג כרכום נאה. כרכום זה כשמו כן הוא-
הוא נחשב ליפה בכרכומים הודות לצבעו התכול-לילך המקושט בעורקים סגולים ולצלקות
האדומות דמויי-שלוש האלות במרכזו של הפרח. כרכום זה ידוע רק מפסגות הרי הצפון
(צפון הגולן, חרמון והרי מירון), ולאחרונה נתגלה בשתי פסגות מסביב לחברון: כרמי
צור ובני-דר. הכרכומים בבני-דר מופיעים רק ברום של 920 מטר ומעלה, דהיינו רק בפסגת
הגבעה שגובהה כ- 930 מטר! אל הכרכומים הסגולים נלווים מרבדים של סתווניות לבנות-
סתווניות טוביה, אשר באזור זיף הינן גדולות מאוד ומלאות. למעשה, בגבעה זו
הסתווניות לבנות והכרכומים סגולים- מאוד מבלבל להרגל ההפוך מהאזור הים-תיכוני שבו
הכרכומים לבנים והסתווניות ורודות.
השאלה
המרתקת ביותר היא כיצד הגיע הכרכום הנאה לאזור זיף ?
תשובה
לכך ניתן לקבל בשני מישורים: (א) בעבר הייתה לכרכום תפוצה רחבה יותר על פני שדרת
גב ההר ועקב שינויים אקלימיים הצטמקה התפוצה, כך שהצמח שרד רק במקומות בודדים
בפסגות הרי חברון, היכן שקיימת תחרות פחותה עם מיני צמחים ים-תיכוניים. הסבר זה
מקובל כיום לתופעה רחבה של המסבירה תפוצה מקוטעת של צמחים רליקטיים בסְפַר המדבר
הגבוה, אך אינו מסביר מדוע הכרכום שרד רק בפסגת חורבת בני-דר. (ב) הסבר נוסף יתכן
וקשור להתערבות האדם בימי קדם. בהתאם למקורות ההיסטוריים, יתכן שאת הכרכום הנאה
גידלו באזור זיף בתקופה קדומה, כנראה בחצרות הבתים, ולאחר נטישה של האזור נותרו
הכרכומים בתחומי החורבה העתיקה בגבעה זו. במאמר זה נתרכז בציטוטים מתוך איזכורו של
הכרכום במקורות היהודיים, המסכמים סקר ספרות מקיף שבוצע לאחרונה.
על גידולי כרכומים בתקופת בית שני ותקופת המשנה והתלמוד אנו
למדים מהמקורות של העם היהודי. הכרכום הוא אחד הפרחים המוזכרים ביותר במקורות
היהודיים, כאשר קיימת אפילו הבחנה בין המינים: כרכום היערות, המזיק לתבואה, וכרכום
הגינה היקר והחשוב. כרכום היערות הוא כנראה כרכום-חורפי הגדל בתחומי החורש
הים-תיכוני ואילו בכרכום הגינה הכוונה כנראה לכרכום הנאה ולצורות המתורבות שפותחו
ממנו:
"חריע. כרכום יערי, וקורין
לו בערבי אלקורטו"ם. ושני מינים הללו דהיינו חרדל וחריע הן מזיקין לתבואה ואם
לא שבעל השדה זרעם ורוצה בקיומם לא היה מניח לאדם אחר שיזרע אחד משני אלו המינים
סמוך לתבואה שלו, הלכך נראה כמקיים כלאים בשדה" (רע"ב מסכת כלאיים
פרק ב' משנה ח).
"כורכמא רישקא. כרכום של גן
קרו"ג אוריינטל הגדל בגנים" (רש"י מסכת שבת דף קי/א).
הכרכום שימש ליישומים רבים, אך החשובים מכולם היו ניצולו לצביעה
ולהפקת תבלין יקר הנקרא זעפרן. הכרכום הנאה שונה מהכרכומים האחרים בכך שהצלקות שלו
אדומות. את הצלקות היו אוספים להפקת צבע אדום או גווני-שני ביחד עם צמחי צבע
נוספים. בנוסף לכך, מהכרכום הנאה פיתחו את הכרכום התרבותי שמצלקותיו הגדולות היו
מפיקים את תבלין הזעפרן ע"י ייבוש וכתישה. בגלל הכמות הקטנה של הצלקות, לא
מפתיע שהזעפרן נחשב לאחד מהתבלינים היקרים בעולם. הכרכום הנאה, או המין שתורבת
ממנו, נחשב למשובח וליפה שבכרכומים וזכה לחשיבות גדולה במקורות היהודיים אפילו
בהקשר למצוות מסוימות. כנראה שחז"ל התייחסו אליו בפירוש "כרכומא
רישקא"-
"כורכמא רישקא. כרכום
של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין" (רש"י מסכת בבא מציעא דף קז/ב).
"כורכמא
דרישקא. כרכום של גן הגדל בגינה" (רש"י מסכת בבא בתרא דף טז/ב).
על השימוש בכרכום
לצביעה בימי קדם אנו למדים מהמקורות, כאשר אפילו שם פועל קיים מהכרכום- כ.ר.כ.מ. -
"וכרכמו. צבעו בכרכום"
(רע"ב מסכת כלים פרק כב' משנה ט).
"כרכמן. צבען בכרכום"
(רע"ב מסכת כלים פרק טו' משנה ב).
"צבועים-בכרכום וכדומה"
(מ"ב סימן תנ"א ס"ק קמג).
"ליתן כרכום בתבשיל, מותר ואין לחוש
לו משום צובע, דאין צביעה באוכלין" (שו"ע או"ח סימן ש כסעיף
יט).
"העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב
כיצד כגון שנתן קנקנתום לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור או שנתן איסטיס לתוך מי כרכום
שנעשה הכל ירוק וכן כל כיוצא בזה וכמה שיעורו כדי לצבוע בו חוט שארכו ארבעה טפחים"
(רמב"ם הלכות שבת פרט ט' הלכה יד).
על השימוש בכרכום
לתיבול בימי קדם אנו למדים כבר מהתנ"ך-
"נֵרְדְּ
וְכרכם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה מר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל-רָאשֵׁי
בְשָׂמִים" (שיר השירים ד' יד).
הכינוי של כרכום
כ"זעפרן" או "זפרין" זכה להתייחסות רבה בעיקר ע"י
חז"ל בגלות, גם כצמח תבלין וגם כצמח צבע-
"וְאִנְתְּתָא אֲרוּם תְּהֵי דַיְיבָא אֲדַם
סִמוּק וְאוּכָם וּמוֹרִיק הֵי כְגַוָן זָעְפָרָנָא" (יונתן בן עוזיאל
ויקרא טו').
"והמנהג במדינות אלו שלא לאכול
כרכום שקורין זפרי"ן או נעגלי"ך (מהרי"ל), מיהו אינן אוסרין
תערובתן וכן נראה לי" (שו"ע או"ח סימן תסז סעיף ח).
"דברים המחממין-כגון בשמים וכרכום
(שקורין זאפרין) ויין טוב וזה אינו אסור כ"א בסעודה המפסקת"
(מ"ב סימן תרח ס"ק טז).
"שאם שחק המלח המלח וכו'-ויש פוסקים
שכתבו דה"ה במיני תבלין שאין מפיגין טעם כגון כרכום שקורין זאפרע"ן
דידוע שאינו מפיג טעם ובפרט היכא שידע מאתמול שיהיה צריך לו למחר כרכום לקדרתו
שאסור לו לכתוש בלי שינוי ויש להחמיר ולחוש לסברא זו" (מ"ב סימן תקד
ס"ק ח).
חשיבתו של הכרכום
מתבטאת במספר מצוות, כאשר הכרכום בדרך-כלל זוכה לאובייקט בעל חשיבות ניכרת בהקשר
לזריעה או לדינים המתייחסים לחלקות השדה-
"המוכר לחברו במדה או אחים שחלקו
והלכו להם אצל אחד למוד להם מדה בחבל צריך לו להזהר שלא יקל במדה ולא יזלזל שמדת
הקרקעות מיעוט אונאה שבה עולה לחשבון גדול אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא
ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו" (מאירי
מסכת בבא מציעא דף קז/ב).
"ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה. כתוב
אחד אומר ויצילוה וכתוב אחד אומר ויצילה אלא מלמד שהחזירה לבעליה והיתה חביבה
עליו כשדה מליאה כרכום" (מסכת סנהדרין דף יב/ב ב' הלכה ה גמרא).
"מעתה החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן ואחר
החזיק בקרקע וזרעו ואכל צמיחותיו וכל אחד משניהם טוען שהכל שלו זה שהחזיק באילנות
קנה אילנות וחצי קרקע ולא חצי קרקע דוקא אלא חלק קרקע והוא כמה שצריך להם והוא
מקומן וחוצה להם כמלא אורה וסלו אם הם שלשה ומהם ולמעלה
וזה שהחזיק בקרקע קנה שאר קרקע ואם לא החזיק אלא באילן אחד אם טען אף על מקומו קנה
מקומו כשיעור עביו עד התהום מצד חזקה שיש עמה טענה... פסק וכן מה שאמרו למטה לימא
ליה לכורכמא רישקא זבינית לך עקור כורכמך וזיל פירושו כשם שלפעמים אדם מוכר
מקומות היפים שבקרקעו לזריעת כרכום החשוב שאדם מניחו עד שיגמר כרכמו ואחר
שנגמר בשולו אדם מכריחו לעקרו ואין לו לזרוע אחר תחתיו מכח אותו שכירות כך
לא נמכר לך אילן זה להיות מקום מטעו מכור לך לעולם אלא לכל זמן שהוא צריך לאילן זה
ואם יבש או נקצץ אין לך עוד בקרקע כלום ומ"מ שדה שעיקרו לאילן כגון כרם ופרדס
וכיוצא בהם כגון כל מטע עשרה לבית סאה קנה הקרקע בחזקת האילנות כמו שביארנו למעלה"
(מאירי מסכת בבא בתרא דף לז/א).
"מדקאמרת כורכמא רישקא רבאי שהוא
דבר הנקצר בכל שנה ולא אמרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא
נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק אלא מידי
דתיעקריה ותישקליה ותיזיל כי מסתלקת שקול כורכמך רישקך אותו כורכמא רישקא"
(רש"י מסכת בבא מציעא דף קט/א).
"הרשב"א היה נזהר מהכרכום, מפני שבכל הארץ ההיא היו
מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש" (שו"ע
יו"ד סימן קיד סעיף יב).
במקורות היהודיים
אף ניתנת הבחנה ברורה בין הכרכום לסתוונית, כאשר הושם דגש על כפולות של שלוש
בכרכום (השייך למשפחת האיריסיים) לעומת משפחת השושניים המתאפיינת בכפולות של שש-
הכרכום (איריסיים)-
"שיש עלין ברורים במראה אדמדומית
יותר מחבריהן. ושלש שורות של עלין יש בכרכום ובכל שורה שלשה עלין"
(רע"ב מסכת נדה פרק ב' משנה ז).
"האדום ... כעין הדיו היבש כקרן
כרכום כיצד יביא כרכום לח בגוש אדמה שעליו ולוקח מן הברור שבו הקנה האמצעי שלו
שכולו כמו קנה הוא ובכל אחד ואחד שלשה קנים ובכל קנה שלשה עלים ומקיף הדם לעלה
האמצעי שבקנה האמצעי" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה ח).
הסתוונית (שושניים)-
"שושן. שם צמח, ועל שהוא תמיד בת
ששת עלין, קרויה שושן" (מצודת ציון מלכים א פרק ז פסוק יט).
"שושנת... יהיה פירושו מן שש כי
לעולם היא ששה עלים לבנים גם בתוכו כדמות בד סעיפים ארוכים גם הם ששה" (אבן
עזרא שיר השירים פרק ב פסוק א).
גם המונח
"קרן כרכום" המופיע מספר פעמים במקורות נובע כנראה מעמודי העלי דמויי
הקרן הצבועים באדום יפיפה-
"וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום.
לשון כי קרן עור פניו" (רע"ב מסכת נדה פרק ב' משנה ו).
תשומת לב מיוחדת
ניתנה במקורות לדינים הקשורים לזריעה או לגידול כרכומים-
"כורכמא דרישקא זביני
לך. קרוג אוריינטי"ל ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד שיגמור פריו ועוקרו אף
האילן שמכרתי לך לפירותיו הקרקע לא מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע שלי כל ימי
שצריך לקרקע עד שייבש היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא תהני לו הקרקע עוד.
עקור כורכמא דרישקא וזיל. כמו שעוקרים את
הכרכום אחר שנתבשל ואינו יכול ליטע כרכום אחר במקומו גם אתה לא תטע אילן אחר
במקומו.
אלא אמר רבא. הכא הוא דקני לקרקע שתחת האילן
בבא מחמת הטענה שטוען למוכר בפירוש מכרת לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו
ובשטר ואכלתיה שני חזקה ולא נזהרתי בשטרי יותר משלש שנים דהשתא לא דמי לכורכמא
דרישקא:
א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי. מאחר שהקונה דקל יחידי נאמן
בטענה זו ויטע אחר במקומו אי כורכמא דרישקא זבין ליה אם מכר לו סתם דקל לפירותיו
ולא פירש לו קרקע דקיימא לן אין לו קרקע דאם יבש או נעקר לא יטע אחר במקומו" (רש"י מסכת בבא בתרא דף לח/א).
"ד"ה ואי כורכמא ואי כורכמא דרישקא. לכך
נקט כורכמא דרישקא שמתקיים בקרקע ג' שנים דהיינו שני חזקה ודרך להשהותו בקרקע כמו
שיכול להתקיים" (תוס' מסכת בבא בתרא דף לח/א).
"מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים ובשעה שהוא
משתקע אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין" (מסכת ברכות דף כא/א ב' הלכה ט
גמרא).
או לכרכום כצמח
תבלין-
"כרכום-שמזייפין אותן בסלת להעמיד
מראיתו וכן מניחין עליו שאור לחזור למראיתו וכתבו האחרונים דאף כרכום הגדל בגינת
ביתו ונזהר בו מחמץ נוהגין בו איסור מפני מראית העין שהכרכום אינו מצוי במדינות
אלו ויסברו שהוא כרכום הבא ממרחקים משא"כ שאר כל הפירות שנתייבשו על ידי
ישראל ונזהר בהם מחמץ שאין חוששים בהם למראית העין לפי שהן מצויין והכל יודעין
שלפעמים מייבשין אותם ע"י ישראל עוד כתבו כי הטאב"ק דרך לשרותו בשכר
בקצת מקומות וצריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו וכן הכרכום במקומות שנוהגין
בו איסור" (מ"ב סימן תסז ס"ק לג).
"מאחר שביארנו טעם היתר שחיקת
התבלין מפני שהן מפיגין טעמן למדת שאפילו היה יודע מערב יו"ט איזה תבשיל אוכל
ויודע שאותו תבשיל צריך תבלין אעפ"כ מותר לו לשחקן ביו"ט שהרי מ"מ
אלו שחקן מבערב היו מפיגין טעמן והכרכום לדעת זה שאינו מפיג טעמו צריך שנוי כמלח
ומ"מ טעם אחר הוזכר בגמרא והוא שהתבלין הותרה שחיקתן ביו"ט בלא שנוי
מפני שאפשר שלא היה יודע מבערב אם יאכל תבשיל שיהיו צריכין לו הא מלח הרי כל
הקדרות צריכות מלח ולדעת זה כל שידע מבערב ולא שחק אף התבלין צריכין שנוי ואם לא
ידע אף הכרכום אינו צריך שנוי אבל מלח שאינו בספק ידיעה צריך שנוי ונראה לפסוק
בטעם שהזכרנו מהפגת הטעם ולי נראה לפסוק כשניהם לקולא שאם לא ידע יהא הכל נדוך בלא
שנוי חוץ מן המלח ואם ידע יהא הכרכום והמלח בשנוי ושאר תבלין שלא בשנוי וקצת חכמי
הדורות פוסקים בשניהם לחומרא וכל שידע כלם צריכים שנוי ואם לא ידע כרכום מיהא צריך
שנוי ודעת הראשון נראה מכלם שמן הסתם קדירת יו"ט אין לספק בה לצורך תבלין
והילכך כל התבלין נדוכין שלא בשנוי מצד הפגתן חוץ מן הכרכום והמלח" (מאירי מסכת ביצה דף יד/א).
"וגדולי הפוסקים כתבו שכלם נדוכות
בלא שנוי אפילו כרכום וכברייתא שהוזכרה בגמרא שלא נחלקו אלא על המלח בפני עצמה ואף
המלח אם היה מערבו עם שאר תבלין דכו עמהן ואין תבלין בטלין אצלו אדרבה הוא בטל אצל
התבלין... שאין כן בתבלין ונמצא לדעת זה שאף כרכום כשאר תבלין וכן עקר ומה שנשאו
ונתנו בה רב הונא ורב חסדא והסכימו שניהם שהמלח צריך שנוי לתרץ המשנה הוא
ומ"מ הלכה כברייתא שהעיד עליה רב יהודה בשם שמואל ומ"מ חכמי הצרפתים
פירשו שלא חדש רב יהודה בבריתא אלא מלח מעורב עם שאר תבלין..." (מאירי
מסכת ביצה דף יד/א).
פריחת הכרכומים הסגולים במדבר זיף מצטרפת לשורה
ארוכה של ערכי טבע ונוף אשר נתגלו בשנתיים האחרונות באזור הררי זה. מסלולי טיול
מרתקים העוברים בין נבכי העבר של המורשת היהודית ב"ארץ הזיפים" חושפים
בפני המטיילים עושר עצום של ערכי טבע ומורשת שעד לפני זמן לא רב נעדרו כמעט
לחלוטין ממפות המטיילים. אתרים אלה כוללים שרידים מרשימים של ישובים/מצדות עתיקים,
מתקני חקלאות קדומים, מעיינות ניקבה שופעים, תצפיות נוף ואתרי פריחה מרהיבים של
צמחים נדירים. לאחר מאמצים רבים שהושקעו בשנה האחרונה, שוב חוזרים המטיילים לפקוד
את המדבריות המזרחיים של הר חברון, מדבר זיף ומדבר מעון, וחלה התעניינת מדעית
יוצאת דופן לאור התגליות הרבות שהניב סקר ראשוני שביצענו.
מאמר זה מוגש כחומר למחשבה. בכל אופן, למטיילים בהר חברון בחודש טבת-
כדאי לפקוח עיניים לחפש את הכרכומים הסגולים הענקיים בפסגות ובחורבות. רק סקירה
מקיפה של צמח זה תאפשר לנו להסיק מסקנות ברורות האם הכרכום הנאה הינו צמח רליקטי
בהר חברון או שהוא "פליט תרבות" לצמח בר הגדל בהרי הצפון ואשר הובא
לאזור לצורך גידול חקלאי.
·
מצורפים צילומים של הכרכומים הסגולים כפי
שצולמו שלשום בחורבת בני-דר במדבר זיף. כמו כן, מצורפים צילומים של הכרכום הנאה
ביחד עם הכרכום החורפי לצורכי השוואה (הכרכום החורפי צולם ממערב לחלחול). ההבחנה
בין מיני הכרכומים קלה מאוד- הכרכום החורפי צבעו לבן וצלקותיו צהובות.
פריחת הכרכומים
בהר חברון- למעלה: כרכום נאה באזור זיף. למטה: כרכום חורפי ממערב לחברון.
הערה: הביקורים
בגבעת בני-דר, כמו גם הסיורים ב"ארץ הזיפים", מחייבים תאום מול גורמי
הביטחון.
חומר רב על עולם הטבע במדבריות מעון/זיף, רשמי טיולים וצילומי טבע מופצים
ברשת האינטרנט לשוחרי הטבע והסביבה.
נכתב ע"י עוז גולן
(golan@bgumail.bgu.ac.il) טלפון: 050-486668