סכום השתלמות "פסגות" תשע"ג

18.4.2013 , הדריך: אבי שמידע

תחנות ההשתלמות:

1. מצפה אליהו – רום 701 מטר

2. הר הזבל ליד פסגות – רום 881

3. ואדי שיבן, הליכה מפסגות לכוכב-יעקוב, רום 630 – 700 מטר

4. מצוק הציפורנית האפורה בואדי שיבן – רום 660 מטר

5. פסגות, גינת השער – רום 870

6. עין תות בראש ואדי שיבן – רום 811 מטר

7. שייח עבדאללה (חרבת ע'וריטייס) מצפ.מז. לבית-אל. 881 מטר

כללי :

בהשתלמות זו התכוננו לעסוק בשני נושאים מרכזיים תוך לימוד חתך הצומח בעליה ממגרון לפסגות במעלה נחל מכמש – נחל שיבן :

מבחינת הצומח, ניסינו להבדיל בין בתות הסירה השולטות בכל מקום: בעוד שבחגורת הספר חברת הסירה מכילה מינים ערבתיים רבים הרי בחבל הים תיכוני חב.הסירה בעלת צמחים ים-תיכוניים אוהבי לחות. כמו כן הדגשנו זוגות של מינים ויקריים (צמחים הקרובים זה לזה סיסטמטית ומחליפים אחד את מישנהו באזורים גיאוגרפיים), האחד נפוץ בחגורת ספר ובאזורים ערבתיים לעומת השני הגדל בחבל הים-תיכוני:

המין הים-תיכוני	המין בחגורת הספר
קיצנית כרתית	קיצנית צפופת-עלים
קיפודן מצוי	קיפודן בלנש
צלף קוצני	צלף מצרי (מדברי ונדיר ספר)
נשרן מכחיל	נשרן שעיר
קערורית סגולה	קערורית שיחנית (לא ראינו)
גרגרנית מצויה	גרגרנית כוכבנית (בחגורה המדברית)
אשבל א"י (מצוקים)	אשבל מצרי (במדבר ממש)

תחנות ההשתלמות :

תחנה 1 – מצפה אליהו : תצפית נוף נהדרת בצידי הכביש העולה לפסגות ברום 701 מטר. תצפית מצוינת מזרחה על כל אגן ואדי שיבן – ואדי בורקה והישובים העוטרים אותם: מגרון, דיר-דבוואן, בורקה, ביתין ופסגות. אנו משקיפים על מסלול הטיול שנערוך עוד דקות מפסגות לאורך נחל שיבן ובודקים בעין את קטעי המצוקים במדרונות לאורך הואדי הבנויים שתי מדרגות סלע ענקיות וביניהם מדרון משוכב רך וקשה לחילופין. אחת ממדרגות המצוק (כנראה העליונה) היא תצורת כסלון המצוקית.
עמית הורן ו"נוער הגבעות" כותבים על המקום באתר עמוד ענן : "תצפית יפהפייה לנחל שיבן ונחל בורקה ובכלל מזרחה, במקום נטיעות טריות של המועצה ושולחנות פיקניק. על שם מורנו ורבנו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל".

תחנה 2 – טיול ואדי שיבן : טיילנו במורד נחל שיבן מפסגת "הר הזבל" ברום 870 מ' אל צומת כוכב יעקב. בפסגת 870 הנמצאת מזרחית לישוב פסגות, מצאנו בעיקר צמחים ים-תיכוניים בתוך בתת סירה קוצנית צפופה; כנראה זו השתלטה על הטרסות הנרחבות הקרטוניות (יתכן וזו תצורת מוצא) בעקבות נטישת העיבוד החקלאי בסביבות 1984 (שנת הקמת הישוב פסגות). בראש ההר מצאנו עיריוני קצר בתחילת פריחה וסיפרנו כי הוא נציגם של קבוצה צמחי ספר "אירנו-טורניים" הגדלים בשדרת ההר של שומרון ויהודה, כמו למשל: כמנון ענף, שום-לבן קליפה, אסתום מצוי, בולבוסן א"י ופשתה גדולה. את המין הראשון ושלושת המינים האחרונים מצאנו בטיול שלנו בבית-אל ובאזור פסגות. הבולבוסן ,סוג הקרוב לשיבולת-שועל , שכיח מאוד באזור ונמצא עתה בשיא פריחה. בראש ההר מצאנו שקע ובו שלולית חורף יבשה. בקרקעית השלולית שלט מין תלתן חד-שנתי נדיר האופייני למקווי מים מתייבשים - תלתן רפה: פרחיו לבנים ורודים (לבן בצעירותו הופך ורוד בבלותו), גבעולים חלולים לא זקופים ותפרחת כדורים. הוא דומה בפריחתו לתלתן אלמוות אך אונות הסירה לא מתפשקות; הוא דומה לתלתן מאדים אך פרחיו קמלים ואינם עוזרים בהפצה; הוא איננו נמנה על מיני התלתן הגדלים במקווי מים השכיחים שכן אין הוא רב-שנתי. לא נלאה אתכם בסימני היכר נוספים. כמו כן מצאנו בשולי השלולית שעורה נימית ונבטים של פרעושית ערבית האופייניים למקווי-מים זמניים.

בירידה מפסגת 870 לאפיק ואדי שיבן רשמנו צמחים ים-תיכוניים רבים. השטח נשלט רובו על ידי בתת סירה קוצנית וארבעה מיני עצים פזורים בשטח: אלון מצוי המצוי עתה בשיא פריחה. אורן ירושלים "מובר" צעיר שהגיע לאחרונה מזרעים שבשלו בחורשות רמאללה ופסגות ואגס סורי, ושיחי עוזרר קוצני ואשחר א"י. אורי פרגמן-ספיר גילה לכולנו שני מינים זעירים המאפיינים את ספר שומרון: תריסנית זיפנית ואליסון חרוטי [נקרא בשדה בטעות ע"י א.ש. אליסון דמשקאי].

אלון זינגר מצא צורית זעירה בעלת פרחים צהובים, צורית זו גדלה בכתמים קטנים בקרקע רדודה בסלעים לאורך המסלול. עלי הגביע שלה מגיעים למחצית מאורך עלי הכותרת ומספר האבקנים קטן מ-10 - לפי סימנים אלו זוהי צורית חופית, מאוכלוסייה הררית.

בתחתית המדרון הבהלנו מרבצו חזיר בר ענק, ובעליה לפסגות ראינו שיירה של אמא וצאצאיה פוסעים במעלה ההר: לפנים לא היו חזירים באזור!

לכל אורך אפיק ואדי שיבן זורם ביוב. הזרם הדליל הופך ל"כמעט נהר שקשה לחצותו מצומת "ואדי אל-עין" אזי מצטרפים השפכים של מפעל הטיהור של העיר רמאללה. אנו עזבנו את האפיק ועלינו ל"בית הבודד" הנמצא למרגלות המצוק התחתון אשר בו עשבבנו צמחים. בשל מציאת ארנריית הסלעים במצוק נקרא לו להלן בשם "מצוק הציפורנית האפורה".

צמחים חשובים אשר רשמנו במצוק "הציפורנית האפורה" :

ציפורנית אפורה	שום נטוי	חלבלוב מגובשש	שושנתית הלבנון (=משורטטת)
ארנרית הסלעים	זוטה צפופה	ולריינה איטלקית	תודרה מעובה (מרגלות, מדברי)
חשפונית עדינה	אשבל א"י	כדן סגול	איריס ארם-נהריים
געדת הסלעים	גלונית הסלעים	אאירה נימית (מרגלות)
כלך מרוקני	שרכרך ריחני	תלתן מאדים (מרגלות)

תחנה 3 – הגינה בשער הישוב פסגות (רום 835 מטר):

בשעה שאכלנו צהריים ונחנו ממאורעות המופלאים שראינו במצוקי נחל שיבן, חברים עשבבו צמחים ים-תיכוניים רבים בטרסות מסביב לגינה: במשטח התחתון שלטו קחוון א"י ופרג אגסני ובמשטח הישיבה העליון פרח בכתם שליטה עז, מין קחוון לא מוכר ( או בבונג דו-גוני) אשר דומה מאד למיני הקחוון שכן יש לו פרחי היקף לבנים ומכאן שמו ב.דו-גוני בעוד לבבונג הזהוב השכיח ומוכר יש רק פרחי מרכז צינוריים). מי שהסתובב בין שרידי החורש מסביב נהנה משפע של צמחים ים-תיכוניים. פרחו: ורד הכלב, יערה איטלקית, אלון מצוי, פואה מצויה, פעמונית קיפחת. מינים המאפיינים את החורש הי"ת הלח: תלתן מאדים, ברומית סורית, ברומית עקרה קערורית סגולה, נפית כפופה, פרסיון גדול, טמוס מצוי, חוגית תמימה, סייפן התבואה וניסנית כינורית. האחירותם בלט בפריחה דמויית שלהבת צהובה. מקובל כי האחירותם גדל בר בשומרון הגבוה במעונות מופרעים ולא ברור אם באזור ירושלים הוא שיח בר או הובא ונשתל ליד בי"ח הדסה בשנות השישים של המאה הקודמת.

תחנה 4 - עין תות (עין שיבן) : מעיין ברום 811 מטר, הנובע לתוך בריכת אבן בגודל 1.8X2 מ' ובעומק 60 ס"מ, המצויה תחת עץ תות לבן מרשים. שביל נוח עולה מצפון מזרח מהסיבוב של הכביש, את רובו ניתן לעשות עם כל רכב. המעיין נקרא על שם השיח' הקבור מדרום, שיבן פירושו בעל השערות הלבנות. מעל המעיין צומח עץ תות ענק ובשל כך נקרא בפי היהודים באיזור "עין תות" וכך כתוב על השילוט. תודה לשלומי ואלעד שבנו שם יופי של בריכה!

הקיר שממנו נובע המעיין, לח לאורך מטרים רבים ובו עשבבנו: נורית הזיזים, ורד הכלב, פטל קדוש, שנית מתפתלת, חוורית חרוזה וכריך אפרפר. מעניין שהכריך האפרפר גדל בישראל במדרונות קרטון וחוואר בתוך חורש מפותח בגליל ובכרמל אך בשומרון מצאנו אותו כאן לראשונה רק בשולי מי המעיין (באירופה המין גדל במקווי-מים). המין לא היה ידוע עד כה בישראל מדרום לכרמל.

תחנה 4: שייח עבדאללה (חרבת ע'וריטייס, "פסגת יעקב" בפי תושבי בית-אל)

מתוך עמוד ענן: קבר שיח' עתיק ברום 881 מטר, שייתכן והוא מקאם ולא באמת קבר, ולצידו בור מים עם מדרגות היורדות אליו וכן מספר משטחי סלע גדולים אשר שמשו כנראה לפנים כגרנות. בסמוך לקבר השייח ניצבים אלה אטלנטית (לא ראינו בהשתלמות- נכחדה ?) מרשימה ואלון תולע זקן בעל גזע בקוטר 70 ס"מ. בשנים האחרונות סומנו מסלולי טיול ברחבי הפסגה. המקום נקרא "פסגת יעקב" בשל היותו מתחם מקודש עתיק, הסמוך לדרך האבות וליישוב בית אל (המזוהה בביתין), ועל כן מזהים בו את המקום שבו חלם יעקב אבינו את סיפור הסולם. מקבר השייח מובילים מזרחה שבילים שהותקנו על ידי תושבי בית אל לעבר מצד רומי, מתחתיו שורת מערות קבורה וטרסה אחת תחתן ומעט צפונה מערה ובה בית בד משוכלל ויפה. 

החורבות בפסגה שבקרנו מסומנות במפה 50,000 כ"חר.ע'וריטייס" ולא השכלנו לברר אלה תקופות היסטוריות הן מייצגות. מערות הקבורה הרבות ובית הבד במקום מזכירים מאוד את מנהגי הקבורה של תקופת בית-שני, אך מאידך בתי בד כגון אלה נפוצים גם בתקופה הצלבנית. שמיל ספר לנו במקום כי ישנו חוקר החושב כי האתר קשור לחורבות בית-אל המקראית אך במקום לא ראינו שרידי חומה מרשימה וכמות החרסים זעומה. נשמח ללמוד על ההיסטוריה של המקום...

עין עבדאללה מתוך עמוד ענן : מעין הנובע בתוך מערה הנמצאת בצד השביל הירוק; בריכה בגודל 2X4מ' ובסוף קיץ 2010 מים בגובה של כ10ס"מ. טרסה אחת מתחת למעין מצויה מערה נוספת ובתוכה בית בד יפיפה. בסמוך מצפון מערת קבורה יהודית בעלת חצר עם כ 4-5 פתחי קבורה.

בצל אלוני התולע מצאנו כמה פרטים של מרווה כחולה בסוף פריחה ולרגע דמיינו שאנחנו בהר מירון. מרווה כחולה מצויה בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון הנמוך. בשומרון ויהודה היא נדירה, מקוטעת ובסכנת הכחדה מקומית. כמו כן מצאנו קחוון הצבעים בניצנים ועוד שלל צמחים ים-תיכוניים (8 מיני תלתן !, עשרות פרטים של בן-סחלב צריפי בשיא פריחה).

מציאות ההשתלמות :

בעקבות ההשתלמות , "הרחבנו" את תחום התפוצה של שני מיני צמחים: רק כריך אפרפר (מצאנו במעיין עין תות) ואאירה נימית (מרגלות המצוק בואדי שיבן) לא היו ידועים עד כה בשומרון. ל"צערנו" כל שאר המציאות החשובות שרשמנו ובמיוחד ציפורנית אפורה, ארנרית הסלעים וגעדת הסלעים שמצאנו במצוק ו.שיבן ידועים מהשומרון בספרות. נתנחם באתר חדש וחשוב בו הם גדלים ויותר מכך- בחדווה שבהכרתם בטבע ארצנו. כמו כן מצאנו אוכלוסיית בר או פליט תרבות של איריס ארם נהריים במצוק הציפורנית האפורה – אורי חושב שיש לכך חשיבות רבה !

אאירה נימית – דגן חד-שנתי עדין ביותר הדומה במראה לרפרפון אך לאאירה יש בכל שיבולית 2 פרחים. בטיול מצאנו רק שני מקבצים של כמה עשרות פרטים יבשים (יואל מלמד ו אורי פרגמן-ספיר) קטנים בגודל של 7 ס"מ במפנה הצפוני של ואדי שיבן ברום 650 מטר. זוהי מציאה ראשונה של אאירה בשומרון; עד עתה אאירה היתה ידועה רק בגליל, בגולן וממישור החוף (אך גם מהגלבוע נאסף פרט).

ספלול ססגוני – מטפס רב-שנתי בעל עלים לבוביים וכסות שעירה מחוספסת אשר עליו ערוכים אחד מעל השני כמו קומות שרווחים גדולים ביניהם. צמח אופייני לחורש לח ולחגורה ההררית בחרמון. נדיר מאוד בשומרון ויהודה; בשנת 1925 בחרבת דיר א-שייח (א.אייג) ובשנת 2002 בחרבת עתאב (שיר ורד) בפרוזדור ירושלים. מין קרוב לספלול השדה אך הס.הססגוני גדל במדרונות סלעיים לעומת ס.השדה הגדל באדמות כבדות. אונות בסיס העלה בס.ססגוני קטן מרוחבן ועוקצי הפרחים קצרים מהפרח (לעומת אלה של ס.השדה). אנו מצאנו את הס. הססגוני בשייח עבדאללה מצפון לבית-אל ברום 881 מטר בחורש פתוח של אלון מצוי.

ארנרית הסלעים - זהו צמח עשבוני רב-שנתי, מעוצה מעט בבסיסו, שרוע ככר שטוח בקוטר של עד 40 ס"מ. מבסיס הצמח יוצאים גבעולים דקיקים רבים, שבירים ועדינים מאוד המשתרעים בצמוד לפני הסלע. בנוף הצמח בולטים גבעולים מתים משנים קודמות, הצבורים בבסיסו וצבעם לבן שנהב. צבע הגבעולים החדשים ירקרק, הם שעירים, בלוטיים-דביקים ונושאים לאורכם עלים נגדיים. העלים קטנים, אורכם 8-6 מ"מ ולהם פטוטרת קצרה וברורה וטרף ביצי מחודד בקצהו. עוקצי הפרחים נימיים וארוכים מהגביע. הגביע קטן, עלי הגביע באורך 4-3 מ"מ, צרים מאורכים, ריסניים ומעורקים לאורכם. עלי הכותרת לבנים, מחודדים, אורכם 6-4 מ"מ והם מעט ארוכים מהגביע ופרושים לרוחה. בעת ההבשלה, מתפצל ההלקט בראשו לשש שיניים. הזרעים מגובששים .

בעת הפריחה בולט הצמח כמרבד המנוקד בפרחים רבים, לבנים-עדינים, הפורחים יחדיו, על פני הסלע האנכי לרוב. בקיץ ניכר הצמח בעלוותו הירוקה לעומת שכניו החד-שנתיים, המתיבשים בסוף האביב.

בפריחה דומה המין לארנריה מצויה, לצללית הכלאיים, לסכיכון דביק ולמינים נוספים ממשפחת הציפרניים שלהם פרחים לבנים וקטנים. הוא ניכר בברור בהיותו רב-שנתי - יש לו בסיס מעוצה וענפים יבשים משנים קודמות . פורח בחודשי מאי-יולי.

בית גידולו: סדקי סלע וכיסי סלע צרים, בקירות או מצוקים המוצלים לרוב.

תפוצה בישראל: המין נאסף, לראשונה בישראל, על ידי איג ונפתולסקי "בהרים שבין חורפיש לפקיעין, 24.6.1925 ". הצמח נמצא בדפנות הבור בו התגלה לראשונה השושן הצחור ומאתר זה צויינה ארנרית הסלעים כמין חדש לארץ ישראל.

בחרמון נפוצה ארנרית הסלעים למדי ולעיתים היא צמח שולט במצוקים מוצלים במיוחד בחגורה ההררית (1200-1900 אך יורדת בואדיות מוצלים לרום של 600 מטר. במרומי דרום סיני, הנמצאים כ550- ק"מ דרומית לחרמון, מצוי המין בשטח גדול והיא שכיחה וגדלה באתרים רבים מרום של 1200 מ' ומעלה. באתרים אלה בסיני, גדלה ארנרית הסלעים במצוקי ענק טחובים בעיקר מעל רום 1700 מ'. במרחב שבין החרמון לסיני מצויות אוכלוסיות מבודדות בגליל העליון, בגלעד, ביהודה ובשומרון. צמח רב-שנתי הגדל במצוקים בעיקר בצפון הארץ (גליל עליון וחרמון, 1700-700 מטר). ביהודה ושומרון נדיר מאד ונמצא באוכלוסיות קטנות ומקוטעות. ביהודה נתון רק מהר גיורא. בשומרון נתון בפלורה; הפעם מצאנו אותו במצוקי ואדי שיבאן. בעבר נמצא באזור מזרח בנימין-מזרח שומרון רק בשני אתרים - מצוק מעל עין סמיה (השתלמות רותם 1980 !), דיר ג'ריר (י. הלוי, 1946), כמו כן יש נתון ספרותי ללא אישור בשטח מהר גריזים. כיום מוכר המין בישראל באתרים בודדים במרומי הגליל העליון. במהלך המחקר הוא אותר לראשונה בגליל העליון המזרחי. בשומרון וביהודה מוכר המין מארבעה אתרים נוספים. בעבר הירדן המזרחי נאסף המין בג'בל עגלון שבגלעד.

תפוצה עולמית:

תחום התפוצה העולמי של המין משתרע מאיי הים האגאי המזרחיים (ב), דרך הרכס ההררי של דרום טורקיה - הרי הטאורוס והאמנוס, והרי אנצריה שבמערב סוריה עד לבנון ישראל וסיני. בלבנון שכיח המין למדי ורצף תפוצתו נמשך דרומה עד הגליל העליון ובמזרח עד הרי מול הלבנון והחרמון. מדרום לתחום זה מצויות אוכלוסיות מבודדות בישראל, בירדן ובסיני.

המין נפוץ במצוקים במזרח הים-התיכון: תורכיה, יוון, האיים האגאיים, סוריה ולבנון. המין נעדר מקפריסין. אתרי התפוצה בישראל ירדן וסיני מהווים את הגבול הדרומי של תפוצת המין. המין תואר מהרי הגרניט בפסגות הגבוהות שבדרום סיני, שם נאסף ביוני 1832 על ידי החוקר בובה ((Bove.

געדת הסלעים בן-שיח מסועף מבסיסו הגדל במצוקים בלבד. העלים שלמים, צורתם כביצה, חרוקים בשפתם. כל הצמח בעל שעירות רכה ועדינה. צבע הפרח ורוד-ארגמן וככל מיני הגעדה, הוא בעל שפה תחתונה בלבד. הפרחים מסודרים בצורת שיבולת זקופה. העלים מגיעים רק עד בסיס התפרחת. געדת הסלעים משתייכת לקבוצה של מיני מצוקים במזרח התיכון, אשר רק מין אחד מגיע לאזורינו. הסימנים האופייניים למין הם צורת העלה, השעירות הרכה והתפרחת חסרת העלים והמוארכת.

בית גידול ותפוצה - בית הגידול הבלעדי הוא מצוקים זקופים באזור קמר רמאללה. געדת הסלעים גדלה בארץ רק בשומרון, אך אין זה מין אנדמי שכן תפוצתו היא גם בסוריה ובתורכיה.

זמן פריחה - פורח בחודשים יוני-יולי אך פריחה דלילה נמשכת עד לסתיו.

תפוצה ביו"ש - בשומרון מוגבלת תפוצתו לשני צידי קמר רמאללה בחלקים העליונים המצוקיים של ואדי צוואנית, ואדי קלט ונחל מכוך ומצידו המערבי של הרכס גם במצוקי ואדי זרקא - טוואחין (נחל נטוף) ובדורא אל קרע, ליד רמאללה. עד כה נמצא בחמישה אתרים בלבד בשומרון, אך סביר כי חיפוש מדוקדק במצוקי אזור ספר השומרון וספר מדבר יהודה יגלה אתרים נוספים.מענין כי געדת הסלעים נמצעה לאחרונה (1999) כמין חדש לירדן בקניון לח ונחבא באדום. מגיעה בתפוצתה צפונה עד הטאורוס בדרום תורכיה.

כריך אפרפר – שייך לקבוצה של הסוג כריך אשר בו מופרדות התפרחות הזכריות מהתפרחות הנקביות אשר ממוקמות בחלק התחתון של הגבעול. בעוד באירופה ידוע מין זה ממקווי-מים , בישראל מצוי תת-מין הגדל בקרקע קרטון-חוורית במדרונות חורש לח בכרמל ובגליל. מציאתו בעין תות מהווה חידוש לפלורה של השומרון והרחבת תחום תפוצתו דרומה.

ציפורנית אפורה – צמח מצוקים נדיר ביותר, אשר עד כה נמצא בישראל בארבעה אתרים בלבד: הר אביתר בגליל (המציאה הראשונה בישראל של א.אהרונסון בתחילת המאה הקודמת), מצוק ערק-בורין בשומרון (מערבית להר-גריזים), רכס הכנוב וקניון נחל תקוע (ספר יהודה), עין-פרת ומצוקי נחל מכמש (סוואנית) . בחרמון נאסף המין במצוק ברום 1250 מטר ע"י דן פרי בשנת 1969 ומאז לא אותר שנית. כיוון שהמין גדל במצוקים ולא נשקף לא כל איום ממשי, לא הוכללה הציפורנית האפורה בספר האדום.

מבחינה אקולוגית, הציפורנית האפורה שייכת לקבוצה של צמחים הגדלים במצוקים של המזרח התיכון, כמו למשל – פעמונית דמשקאית, שושנתית הלבנון, דבקה אפורה, ארנריית הסלעים, ארביס קווקזי, בולנתוס שעיר, ציפורנית שנונת-כותרת ולוענית הלבנון. את הבולנתוס מצאנו "מחדש" לפני שלוש שנים בהשתלמות רתם במצוקי ואדי בורקה בקרבת מקום למציאה הנוכחית. עיקר השפעה של צמחי הקבוצה היא במצוקים של החגורה ההררית והאלפינית; דוגמא יפה לכך נמצא בחרמון ההררי שם שולטת ברום 1300-1900 במצוקים חברת הארנריה הסלעים וארביס קווקזי. אולם מוצאים את צמחי הקבוצה גדלים גם במצוקים של חגורת הצומח התחתונה כמו למשל במצוקי הגליל בחברת פעמונית דמשקאית וארנרית הסלעים. כך לדוגמא מצא אהרון אהרונסון את הציפורנית האפורה ואת הארביס הקווקזי גדלים בהר-אבייתר בגליל המזרחי ברום נמוך של 600 מטר.

תפוצה עולמית וביוגיאוגרפיה: תפוצת המין כוללת את לבנון סוריה (הרי מול-הלבנון), ישראל וירדן. בהרי דרום-סיני גדל מין ויקרי קרוב מאוד לצ. אפורה ששמה ציפורנית לבנת-עלים. ניתן לראות בה אוכלוסייה מבודדת של צ. אפורה שעברה התמיינות למין חדש ואנדמי לסיני. ניתן לשער כי כמו מינים רליקטים רבים אחרים הגדלים במרומי הרי דרום-סיני, הר-הנגב והרי אדום ומדיין, הצמחייה הסוב-אלפינית של הלבנון "פלשה" בתקופת הוירם, לפני כ-20000 שנה דרומה והגיעה באזור המזה"ת עד ערב הסעודית. עם התייבשות האקלים בהולוקן, נכחדה צמחיה זו מרוב שטחי הלבנט ונשארה באופן שרידי ומקוטע בהרים גבוהים. רוב המינים נכחדו, מיעוטם נשארו בעלי אותה מורפולוגיה וחלקם עבר התמיינות והפך למינים חדשים ומיוחדים לאזורו. כך למשל התמיינה פעמונית דמשקאית לפעמונית המדבר ובופוניה סוככית התמיינה לבופוניית הרמון.

ציפורנית אפורה שייכת מבחינה סיסטמטית לסקצית " ברכיפודה" (Sect. Brachypodae ) הכוללת צמחי סלעים ר"ש עשבוניים בעלי בסיס מעוצה בעלי שעירות מאפירה קצרה; עלי הבסיס אזמלניים או יתדיים והתפרחת מונוכזיום דליל בעלת (1) 2-5 (7) פרחים. הגביע שעיר קצר לעיתים בנוסף לשערות הפשוטות כולל גם שערות בלוטיות. אונות הכותרת שסועות עמוק.
כל מיני הסקציה אנדמיים למזרח הים-התיכון: בתורכיה ידועים 3 מינים שהחשוב בהם הוא צ.לפטוקלדה האנדמית לרכסי הטאורוס. בערב כוללת הסקציה שני מינים צ. תימן ((S.yemensis וצ.קורילינה. האחרונה נמצאה באתר בודד ברכסי מדיין דרומית לאדום . המין הראשון – צ. תימן, אנדמי להרי תימן הגבוהים וגדלה במצוקים ביער ערבה של ערערים ברום 2200-2800 מטר. תאורה דומה מאוד לתיאור צ. לבנת-עלים מדרום סיני ולצ. אפורה שלנו. לעניות דעתנו ניתן לאחד את שלושתם למין אחד אשר תפוצתו מרמזת על קיטוע רליקטי מתקופת הקרחון האחרון (ניתן גם להציע השערה אלטרנטיבית כי ראשי ההרים אוכלסו ע"י תפוצה ארוכת-טווח של הזרעים [על ידי ?]). דגם תפוצה דומה קיים בדבקה אפורה, בכור-אביב סיני, ציפורנית שימפר, חבושית המטבעות, ציפורנית שנונת-כותרת וצמחים נוספים.

בית-גידול: מוגבלת אך ורק למצוקים גדולים. כאשר האוכלוסיה במצוקים מפותחת וגדולה ניתן למצוא אותה שם גדלה גם בכיסי סלע בסלעים קטנים יותר. הציפורנית האפורה גדלה בסוגי סלע שונים של מצוקים: בישראל ולבנון על מצוקי גיר, קשה, באדום בירדן על מצוקי אבן-חול ובדרום סיני במצוקי גרניט מגמתים שם גדלה אוכלוסיה גדולה האופייניות לסדקים אנכיים מוצלים במצוקים גדולים מעל רום של 1800 מטר ועד 2650 מטר.

תיאור: צמח רב-שנתי ננוכמפיט כלומר בעל בסיס רב-שנתי מעוצה קצר ביותר בן 1-3 ס"מ וחלק עשבוני זקוף המתנשא לגובה 17-36 ס"מ. פרקי הגבעול של בסיס הצמח מעובה וקצר מאוד. בחודשי היובש נראית רק שושנת עלים צפופים צמודים לסלע. כל הצמח בעל כסות מאפירה בשל שערות קטנות צפופות המכסות את העלים והגבעולים. עלי הבסיס דמויי מעוין מאורך; חלקו התחתון של העלה ארוך בהרבה מחלקו האמירי. אורך העלה בין 2-7 ס"מ תלוי בתנאי הלחות במקום הגידול. רוחב העלה 3-5 מ"מ. עלי הגבעול מאורכים דמויי ביצה מאורכת עד סרגלניים, מעוגלים בראשם או בעלי חוד קצר בראשם.

מבסיס הצמח עולים זקופים 1-5 גבעולים עגולים דקים בעלי עלים נגדיים במפרקים רווחים. התפרחת דלילה, כוללת פרחים מועטים בלבד (1-5) הנוטים לרוב לצד אחד. התפרחת נראית בפועל כמונוכזיום (כיוון שתמיד גבעול אחד בדיכזיום לא מתפתח). הפרחים בעלי עוקצים אופקיים קצרים מאורך הגביע; עוקצי הפרחים נוטים מטה בפריה. הגביע בעל 10 עורקים, אורכו 12-10 מ"מ, מכוסה לבד של שעירות עדינה פשוטה ובלוטית. שיני הגביע משולשות אזמלניות באורך 2 מ"מ, הן מלבינות ושעירות בשפתן. צבע הכותרת מירוק-צהבהב דרך חום מלוכלך, אורכה 12-15 מ"מ ואורך אוגן הכותרת 7 מ"מ. אוגן הכותרת שסוע לשתי אונות צרות. ההלקט מאורך קרח, בהבשלתו גבוה במקצת מהגביע, אורכו 11-12 מ"מ והוא נישא על "קרפופור"(נושא הפרי) שגודלו 4מ"מ כלומר ההלקט ארוך פי 3 מהקרפופור.

איריס ארם-נהריים (כתב אורי פרגמן) - צמח תרבות הנפוץ בכל האזורים הרריים בארץ, נשתל לעיתים קרובות בבתי קברות מוסלמיים ונפוץ גם בגינות ותיקות. פליטי תרבות נראים לעיתים קרובות בקרבת ישובים.

בחרמון גדל במדרונות סלעיים בבתי גידול טבעיים ונחשב שם לצמח בר מקומי. במצוק ואדי שיבאן מצאנו שטיח גדול של איריס זה בשלב של ניצני פריחה. יתכן ומקורו של הצמח במקום הוא בישובים הסמוכים ובמצוק אפילו צמח אחד יכול היה להתפשט לשטיח גדול. אולם יתכן גם שזהו צמח שרידי במצוק.

נזכיר כי מין זה זוהה בחרמון בעבר בטעות כאיריס חיוור Iris pallida. אולם מין זה הוא צמח מהבלקנים. איריס ארם-נהריים משתייך לקבוצת איריסים המאופיינים בגבעול מסועף הנושא מספר פרחים ובעלי עטיף חיצוניים בעלי זקן על גבי השפית. מינים מקבוצה זו נפוצים במזרח התיכון ובאגן הים התיכון. הם מאד דומים וקשה להבדיל ביניהם. לטעמנו מדובר במין אחד רחב תפוצה בעל צורות מורפולוגיות מקומיות. חשוב לציין שהמין התרבותי איריס גרמני תורבת ממינים אשר הוכלאו באירופה עוד בימי הביניים. איריס גרמני על זניו הוא מין האיריס הנפוץ ביותר בגינות נוי בכל העולם.