סכום השתלמות רתם בחרמון

15-5-2008

תחנות ההשתלמות:

עין קיניה למרגלות החרמון – מצוק הבלאנש, רום 770 מטר.

מחנה ערער בחרמון – יער ספר הררי, רום 1450 מטר.

רכס נמנמן בחרמון - יער ספר הררי, רום 1450- 1630 מטר.

1) תחנת מצוק הבלאנש בעין קיניה :
בין קוצים וחלקות מטעים, בפאתי הכפר עין-קיניה פילסנו לנו דרך למצוק גיר נהדר המכונה "מצוק הבלאנש". זוהי תצורה מצוקית גיאולוגית של גיר קשה מתקופת קרטיקון תחתון אשר תאר במאה ה-19 הבוטנאי – גיאולוג הצרפתי, בלאנש (כן על שמו גם קיפודן בלאנש). למדנו כי החורש למרגלות החרמון דומה מאוד וקוצני לא פחות מחורש הגליל אך זכינו לראות פריחה מרהיבה של המישויה פעמונית, צמח שושנת ממשפחת הפעמוניתיים בעל פרחי ענק לבנים ומיוחדים. המישויה שייכת לסוג עתיק מזרח ים-תיכוני אשר מרכז תפוצתו בתורכיה (4 מינים).
בסדקי המצוק שולט מין רב-שנתי של צורית יוונית הנדיר ביותר בארץ. באזור מרגלות החרמון מהבניאס, דרך נחלי שיאון וגובתא בואך נווה-אטיב הצורית היוונית היא מין שכיח במצוקים והיא קדמה את פנינו בפריחה בצבע צהוב-חוור.

טיול רכס נמנמן, יער ספר הררי, רום 1450- 1630 מטר:
ב"זכות הצבא" נאלצנו לשנות את המסלול; ירדנו מהכביש הראשי ב"כתם הקרקש הקיליקי" וחצינו את נחל ערער עליון תוך כדי עשבוב צמחים נדירים בדרדרת הגדולה היורדת מהכביש אל עמקון "הסוסים". עמדים ענקיים של קדד השרף מעידים על רעיית יתר ופריחת ורד הכלב והיערה עגולת-עלים בשיאם. יער פתוח נהדר של אלון תולע ועצים ורדניים מקדם אותנו בכל המפנים. העלייה להר נמנמן קשה אך קצרה. פנינו מועדות למדרון הצפוני שלו שם נמצא כתם יער אלונים מרשים ולאורכו "מצוק הדולומיט הסוכרי המפורסם". הגובה 1585 מטר ואנו ביער כמעט סגור של אלון הלבנון ואלון תולע שגובה עציו 7-9 מטר. פה ושם פגשנו בבן-חוזרר לבנוני, עץ שעליו דומים מאוד לעלי חוזרר החורש "שלנו מגוש הר-מירון" אך לפרחיו ולפירותיו שלושה עליים במקום חמישה!
מצוק הדולומיט הסוכרי ידוע כבית-גידול המאכסן צמחי סלעים ושאר צמחים מיוחדים ונדירים: זכינו לראות את סוף הפריחה של הארביס הקווקזי (=א.אלפיני), מין כרי השולט במצוקים אלפיניים מספרד ועד לדק; ראינו את לוענית הלבנון (שיא פריחה), ארנרית הסלעים(סוף פריחה) ושושנתית הלבנון הגדלות אך במצוקים, וזכינו למצוא את הקרנונית השבירה – "קטן אבל שווה"(ראה להלן). למרגלות המצוק מצאנו דשא זעיר של ארכובית הררית, מין ח"ש אקסקלוסיבי לחרמון הגדל בד"כ במעונות שטופי שמש בחגורה ההררית, וזכינו לחזות בסוף הפריחה הכחולה-נהדרת של הברונרה המזרחית .
שכחנו לציין כי השתלמות רתם כבר בקרה במקום "רק לפני 24 שנים ומצאה בו אז שני מינים חדשים לחרמון – גיאון היערות ובקעצור שלושת-האונות אשר באותה עת לא היה ידוע בישראל! (ראה דווח בעלון רתם 1985, מס 16). כמו כן "פספסנו" את הערער הגלעיני היחידי הגדל במצוק זה. בשנת 1973 כאשר בקרנו במקום לראשונה כל המדרון היה חשוף מעצים גדולים לחלוטין ורק עץ אחד ניצב לו על המצוק – ערער גלעיני.

ממצוק הדולומיט עלינו לפסגת הר נמנמן (כמעט..) ברום 1635 ומשם הלכנו דרומה על הרכס בתוך סדרת דולינות יבשות נהדרות אשר שרשראות הקדמה עדיין לא השיגום (כן, זהו הרכס היחידי בחרמון הישראלי שאין בו דרכים כלשהן!). ראינו כתמים נהדרים של פריחת קרקפן, בוצין הבשן , ובירידה לנחל ערער קדם אותנו הלבנה בשיא תפרחתו.
רוב ההשלמות הייתה ביער ההררי – ארץ הקוצים :חרחבינה, קיפודן , קוסיניה, ארנין קוצני, דרדר חוחני, חוחן צמיר , דרדר מצוי.

2) "מציאות ההשתלמות":

1. קרנונית שבירה, צמח חד-שתי קטן ועידן, הגדל רק במצוקים בחגורת היער ההררית. נדיר מאוד בחרמון הישראלי ועד כה נמצא רק פעמיים-שלוש. אופייני לו פרי הפונה מטה , תכונה שאיננה מצויה באף אחד ממיני הקרנונית הגדלים בישראל. בשדה מצאנו ארבעה פרטים יבשים בפרי ופרח בודד במצוק הדולומיט הסוכרי של הר נמנמן.
2. בן-חצב החורש "זן לבנוני" – בשדה הגדרנו אותו בטעות כ-יקינטון...איזו בושה!. הבן-חצב גדל בין טרשים על רכס נמנמן והיה בפרי ירוק . על עמוד התפרחת החסר עלים, היו תלויים 6-7 פירות כדוריים ירוקים ומה שמוזר - הפרי היה פתוח, הזרעים הכהים נשרו מהם. לזרעים מראה סגלגל, גודלם 3.7 מ"מ ובראשם הליוזום לבנבן עסיסי. ד"ר ספטה , מומחה לסוגי השושניים ולסוג בן-חצב, תאר מהלבנון מין אנדמי הנגזר מבן-חצב החורש בשם ב.ח.לבנוני והוא ככל הנראה עונה לתאור של האוכלוסיה ההררית בחרמון של בן-חצב החורש. אנו נקרא לה "זן לבנוני". אופייני לה מספר רב של פרחים על עמוד התפרחת ופרח מעט גדול יותר ובעל צבע כחול חזק יותר. הצמחים גדלים ופורחים במדרונות חשופים לשמש והצמח גדל מרום 1300 ועד 1950 מטר. אך כל החוקרים וגם ספטה עצמו לא קבלו את בן-חצב לבנוני כמין עצמאי והכלילו אותו בתוך השונות של בן-חצב החורש. בחרמון אף אחד לא עבד בנושא ואנו מעוררים את הקורא לבדוק את התעלומה! יתכן וזה טקסון אחר מבן-חצב החורש או אף מין חדש ?!!. לצמח שייבשנו 5 עלים צרים (הרחב מביניהם רק 14 מ"מ רוחבו, ובסיס העלים והגבעול מנומר בנקודות סגולות.
3. שחליים שעירים – מין חד שנתי נמוך, מפוצל בבסיסו למספר גבעולים הגדלים בצורה קשתית קרובה לקרקע. מצאנו פרט בודד בפרי שחרחר. הפרי שעיר (מכאן שם המין) דומה מאוד לפרי של חופניים מצויים (לכן המדריך התבלבל בשדה בשם הסוג..). העלים נושרים במהרה מהגבעול, הפרחים סגולים וגדולים יחסית (אף אחד עוד לא זכה לראותם בחרמון!).נמצא עד כה רק פעמיים בחרמון במקום יחיד בדולינה ברום 1700מטר ליד יפעת בהר ערער.
4. בוצין הבשן - פגשנו צמחים בודדים בגודל 2.5 מטר בשיא הפריחה. לצמח שושנת עלי ענק בעלי שעירות משי נעימים למגע (כמעט לכל שאר מיני הבוצין עלים "עוקצים") ותפרחת מסתעפת לענפונים רבים, אך בעלת גבעול ראשי זקוף. צבע שערות זירי האבקנים לבן-צהבהב, סימן דיאגנוסטי חשוב ביותר בסוג).
5. פילגון השדה = לוגפית השדה (שם האקדמיה) [המדריך התבלבל נוראות כיוון שמיכאל זהרי לימד אותו כי שם הצמח הוא כותנן צר-עלים (על פי מגדיר זהרי 1989 השווה בפלורה 1984 לגומד לביד)]. לאחרונה הופרדו פילגון השדה ופילגון צרפתי "שוב" לסוג נפרד ולצערנו ניתן להם שם עברי נפרד "לוגפית". זהו צמח נדיר מאוד בישראל( שכיח יחסית רק בגולן ובחרמון ועל פי הפלורה גדל באופן נדיר ביותר בישראל בגלילות: חוף פלשת ומ"י ועל פי תצפיות רתם גדל גם בגלילות השומרון,ספר שומרון, כרמל,עי"ז,ג"ע ועי"ע. זוהי תפוצה אפיזודית אשר איננה מראה התאמה להיותו של פילגון השדה מין שכיח של החגורה ההררית בחרמון כפי שראינו בהשתלמות. לכן נצפה לגלות אותו בהרי ירושלים ורכס מעון. פילגון השדה בעל קרקפת דמוית כדור צמר עם קצה חום מחודד אשר בתוכה חבויים 5-8 פרחים צינוריים זעירים אשר החיצוניים שבהם יוצרים זרעים חסרי ציצית והפנימיים יוצרים זרעים בעלי ציצית. אין איש יודע אם מיני הפילגון הם מאובקי רוח או חרקים?!
6. דבקה מסופקת – מצאנו בשולי עצים בין סלעים מין דבקה משתרעת, חד-שנתית בגודל 15-23 ס"מ, בעלת פרי שעיר זיפני-רך עם שערות בלוטיות בצבע שקוף נוצץ. הפרחים זעירים בעלי ארבע עלי כותרת בצבע קרם. זהו מין קשה מאוד להגדרה העונה לשם דבקה מסופקת (במגדיר 1991 = ד.מזויפת), נדיר בארץ וגדל בלבנט בהרים גבוהים יובשניים דוגמת הרי דרום-סיני, אזור פטרה והר-הנגב. נשלח את החומר למומחה העולמי למשפחת הפואתיים, פרופ' הרנדורפר מווינה ונחכה לתשובה.
7. דרבונית אביבית – אספנו פרט בודד זעיר בשולי דולינה בעליה להר נמנמן (הצמח היה קטן מאוד , 3 ס"מ, במצב כמעט יבש. עלים רק בשושנת וגבעול תפרחת ("כולו 3 ס"מ!)בעל פרי ישר וזקוף ושמן יחסית לצמח הזעיר (ייבשתי). עוקץ הפרי "מעובה" כלומר כמעט כעובי הפרי עצמו. אורך הפרי 20 מ" רוחבו 1-1.3 מ"מ והוא עומד זקוף במפורש. נבדלת מתודרנית (סוג קרוב לה) בעוקץ פרי עבה, ומארביס בכך שכל העלים חסרי הפטוטרת מרוכזים בבסיס הצמח.
8. hקדד השרף – שולט ללא מיצרים באפיק שביל היער בנחל ערער עליון- כנראה כתוצאה מרעיית יתר של פרות. זהו המין היחידי מתוך הקדדים הטרגקנטיים האופייני ושכיח בחגורה ההררית ברום 1300 – 1900. ראינו גם שני מיני קדדים טרגקנטיים נוספים (קדד אדום-פרחים בפריחה ורודה וק.קיפודי) אשר הם נדירים מאוד בחגורת הטיול ו"נפלו" מהחגורה הטרגקנטית.
9. קיפודן – אנו קוראים לו בחרמון קיפודן מצוי אך זהו "ערבוב" מבחינת הסימנים הסיסטמטיים של ק.מצוי, ק.בלאנש וק.גייארדו:

· יש לרוב קרניים רבות (סימן של ק.בלנש של המדבר והספר)

· יש בלוטות סגולות בחלק העליון של הגבעול (סימן של ק. גיירדו מעמק החולה ובקעת הבטיחה)

· התפרחת כחולה וראש הגבעול בעל קורי עכביש ולפעמים לא בלוטי והתפרחת חסרת קרניים (סימן של ק. מצוי השולט בחורשי הכרמל יו"ש והגליל)

10. כלך דו-דורי – ראינו מעט שושנות עלים שעירות ואף לא תפרחת אחת (מוקדם מידי ?!). בשנה שעברה ראינו המון שושנות באזור הר-לבנה ועד סיבוב הטנק (בגבעות הקרב 1-2) ואף אחד לא פרח השנה (2007) !!. זאת לעומת בשנת 2005 (שנת דיגום סלעית) כל החרמון פרח מכלך דו-דורי : פעם ראשונה שראיתיו פורח מאז 1972 -1976 ,אזי שהיתי בחרמון תקופות ארוכות ולא זכיתי לראותו פורח.!!
11. חוטמית קרחת ת.מ. חרמוני – בתחנת מחנה ערער ולאורך הכביש הראשי ברום 1250 – 1700 מטר,שכיח ללא הפרעה בין טרשי הדולומיט הסוכרי: העלים העליונים מאוד מפורצים ואונות רק שלוש מאוד צרות, ממש נראה מין אחר, אך יש גראדיאנט עד עמק דן (1973). עלי הבסיס שלמים עם מפרצים דלים. הגבעול קרח בעל שעווה מכחילה, יש כמדומני מעט שערות כוכביות בפני הגבעול. לפרחים עוקצים באורך (5)3-4 ס"מ !!!
12. ורד הכלב – היה בשיא פריחה. כל השיחים שפגשנו נמנו על המין ורד הכלב. ורד דביק גדל ברום יותר גבוה וראינו אותו בשנה שעברה בחלק העליון של נחל ערער מתחת רכבל תחתון; לורד הדביק עלי גביע בעלי שערות בלוטיות, תכונה החסרה לורד הכלב.
13. צלע-השור הלבנונית - זהו המין השכיח בחגורה ההררית אשר היה ב"שיא פריחתו" (הפריחה צנועה וכך גם כל הצמח).
    במגדיר ישנם שלושה מיני צלע שור חד-שנתיים זקופים, אשר חפיות הסוככונים של תפרחתם קצרות מהפרחים : צלע-שור זקופה, צ.ש. בואסיה וצ.ש.לבנונית (לא נכליל כאן את צ.ש.ערבתית וצ.ש.דקיקה להם גם אותה צורה אך זרעוניהם מגובששים). ההבדל בין שלושת המינים קשה ולפי הספרות ובדיקות בשטח יש מעברים ביניהם; לצ.ש.זקופה יש יותר מחמישה קרנות סוכך ועוקצי הסוככונים -20 - 25 מ"מ לרוב. זהו מין נדיר של הגליל-העליון. לעומת זאת צ.ש.בואסיה וצ.ש.לבנונית מספר סוככונים 1 – 4 ואורך קרנות הסוכך קטן מ-25 מ"מ. אם סופרים ומודדים בשדה מוצאים שבאותה אוכלוסיה ניתן להגדיר שני מינים....באזור רכבל עליון ספרנו 5-7 פרחים בסוככון וכ 1-4(6) קרנות סוככון.
    ואיך נבדיל בין צ.ש.בואסיה לצ.ש.לבנונית ? גם במגדיר וגם בפלורות ההבדל "זעום" – אם קרנות הסוכך מחוספסות לפנינו צ.ש.בואסיה ואם הן חלקות הרי זו צ.ש.לבנונית. במקרה וקשה להבדיל בין שני המינים עדיף לקרוא לצמח על שם המין שתואר לראשונה ולכן נקרא לצלע-שור מראש החרמון בשם – צלע-שור לבנונית.

N – הרדופנין צר-עלים: שכיח אחד אחד ברכס נמנמן; בעל פרחים (תפרחת) ורודים, היה בסוף פריחה ודמה בהביט(הופעתו) שלו יותר להרדופנין רך מאשר לה. הציצית. העלים היו צרים מאוד מרובים בשושנת ולחלק מהם פס מרכזי לבנבן. עמוד התפרחת רק 10-14 ס"מ ואינו נושא עלים או רק בבסיסו ממש, יש עלים "מנוונים". הקרקפות קטנות וצרות – אולי בגלל השנה השחונה.
O - בן-חיטה דל-שיבולת – זהו המין ששלט בכל רכס נמנמן. אופייני לו רק 1-2 שיבוליות מנוונות בבסיס התפרחת ומלענים מאוד מאוד ארוכים. זהו מין של הרים גבוהים בספר ושכיח לדוגמא בירושלים, אדום ורכס מעון בדרום הר-חברון.
P - תריסנית שיכנית - זהו מין נדיר בחגורת הספר של יהודה ושומרון השכיח למדי בחגורה ההררית בחרמון. אופייני לו זיפים בפרי (לפנים נקרא ת.זיפנית) וחוסר מוחלט של מקור פרי. זאת לעומת המין הקרוב לו הגדל גם הוא בחרמון, תריסנית מחודדת לו מקור ארוך לפרי.

Q- קחוון שניר – ק.החרמון – קשה להגדיר קחוונים ולפי שעה המדריך טעה ב"גדול" וקרא למין הנפוץ ברכס נמנמן בשם קחוון החרמון אך הגדרה מדוקדקת בבית גלתה שזהו קחוון שניר - Anthemis hermonis אשר תאר אייג במונוגרפיה שלו על הסוג קחוון, כמין חדש מהחרמון הקרוב לקחוון שקוף (הידוע מרכס מעון!). יתכן וכל השנים טעינו כאשר רשמנו את הקחוון הנפוץ בחגורה הטרגקנטית וההררית, כקחוון החרמון. לשני המינים צורה חזותית דומה – הם מאפירים, הצמח מתפצל מהבסיס וחסר גבעול מרכזי ולשניהם "חסרים פרחים לשוניים" בעטרת התפרחת. ההבדלים העיקריים בין קחוון החרמון לבין קחוון שניר הם:

1. עלי המעטפת של ק.שניר שעירים בעוד אלה של ק.החרמון קרחים או שעירים מעט מאוד.

1. זרעוני קחוון שניר בעלי צורת חרוט הפוך בעוד אלה של ק.החרמון הם גליליים וצרים ובעלי צלעות אורך ברורות.

2. לקחוון שניר אוזניות קצרות בראש הזרעון. יתכן וזו תכונה ואריאבילית כמו במיני קחוונים נוספים.

3. בקחוון שניר - עוקץ התפרחת מתעבה במקצת בפריה, הזרעונים ארוזים בקרקפת הבשלה בצפיפות כשהם מהודקים ואינם נושרים במהרה מהקרקפת (לבדיקה בעתיד!).

R - אספסת אשונה : רוב האספסות אשר מצאנו ברכס נמנמן ונחל ערער היו אספסת אשונה אשר שכיחה בחגורה התחתונה של היער ההררי ונדירה מאוד בארץ. קל לזהותה שכן זהו המין היחידי בארץ שיש לו פרי בעל כסות צפופה של שערות בלוטיות ושערות רגילות. גם עלי האספסת האשונה שעירים. לא להתבלבל עם אספסת קטנה (שגם אותה פגשנו והיא מין של חורש י"ת רגיל ושכיח) אשר גם לה עלים שעירים אך פרי שונה לחלוטין.

1) טעויות המדריך בהגדרה או החלפת שמות עבריים, תוך כדי ההשתלמות:
[ רוב השמות ה"מוחלפים הם שמות עבריים חדשים אשר נתנה "ועדת האקדמיה"]
יקינטון מזרחי >> בן-חצב לבנוני (ראה פרוט)

תודרנית אביבית >> דרבונית אביבית

דבקה מסופקת >> = במגדיר 1991 כתוב השם העברי- דבקה מזויפת.

אריסימון מיובל = אריסימון אזמירי במגדיר 1991.

הרדופנין צר-עלים = הרדופנין רב-עמודים (המין הקרוב לה.הציצית)

תריסנית זיפנית >> ת.שיכנית [שמה במגדיר הישן היה ת.זיפנית, חסרת מקור בפרי]

גומד צר-עלים >> פילגון השדה=לוגפית השדה [המדריך התבלבל נוראות כיוון שמיכאל זהרי לימד אותו כי שם הצמח הוא כותנן צר-עלים [מגדיר זהרי 1989 השווה בפלורה 1984 לגומד לביד]

חופניים שעירים >> שחליים שעירים [המדריך התבלבל]

אירוס חוור >> א. ארם-נהריים [הבדלי דעות בין יובל ואבי בקשר לשם של אוכלוסיות הבר]

סיסנית הררית >> סיסנית שונת-עלים

זכריני מופשל = זכריני משולשל [השם הישן משולשל מתאים יותר..]

רפרפון עדין = רפרפון שלוש-רגלי [ שם עברי ישן]

קדד הגומי = קדד השרף
ברונרה מזרחית = תכלתן מזרחי

הרדופנין צר-עלים = הרדופנין רב-העמודים [מין ויקרי קרוב מאוד לה.הציצית]

גד השדה >> חריריים מצויים
קחוון החרמון >> קחוון שניר
גרגרנית נואה >> גרגרנית חד-פרחית (אוחדו, מין אדום – ראה פרוט בספר האדום)

5) וכדי להבדיל בין שלושת האלונים שפגשנו ברכס נמנמן הרי" סיפורם" (פספסנו את האלון השסוע הגדל רק בערוץ הלח בנחל ערער שראינו בירידה מרחוק:

אלון הלבנון תת-מין חרמוני

משפחה- אלוניים

שיח מפותל או עץ נמוך קומה, נשיר חורף, הגדל בארץ רק ביער ההרי של החרמון וגובהו שם 2-8 מ'. הענפים ניכרים בגונם החום-אדמדם. העלים רבי-צורה, ועל עץ אחד, או באותה אוכלוסיה, אפשר למצוא עלים שונים מאוד זה מזה. העלה שסוע לאונות מחודדות לא אחידות והוא בעל שערות זעירות המהודקות לשטח העלה ואינן נושרות. הפרי, ספלול רחב ועמוק דמוי חבית, החובק בלוט רחב מאוד,כהה בראשו, אשר פעמים רבות אינו בולט כמעט מהספלול. קשקשי הספלול העליונים ארוכים ומאונקלים. נפוץ ושולט בחגורה ההררית של החרמון מעל 1400 מ' ועד 1900 מ'. יחד עם אלון התולע ומיני ורדניים הוא יוצר יער ספר נמוך ופתוח. בית גידולו הוא מדרונות סלעיים גירניים. לרגלי מצוקים ובין סלעים גדולים אפשר למצוא עצים מפותחים. בגבעות מוכות רוח ומעל 1800 מ' העצים שיחניים ובעלי גזעים מפותלים. העצים משירים את עליהם בחורף, בין אוקטובר לאפריל, ומלבלבים ופורחים רק בסוף חודש אפריל ובמשך חודש מאי, בגלל הקור השורר בבית הגידול. משך הבשלת הפירות כ-20 חודש, והם מבשילים רק בתחילת החורף של השנה הבאה. בונה יערות ספר נרחבים בהרי הלבנון ותורכיה באזורים קרים הרריים.

אלון התולע

משפחה – אלוניים

עץ נשיר,חד-גזע וזקוף, ששפת עליו משוננת במפרצים סדורים בדגם חוזר. העלה קירח, או ששערותיו נושרות בנקל (לעומת אלון התבור, אלון הלבנון ואלון שסוע). הבלוט בולט בחלקו הגדול מהספלול וקשקשיו קצרים ומהודקים (בכל שאר אלוני הארץ הקשקשים מופרדים). גדל בארץ באזורים גשומים וקרירים , בדרך כלל מעל גובה 500 מ' או במפנים צפוניים ותלולים בהרים; שולט בחורש ברום מעל 800 מ'. עץ חד-ביתי מואבק רוח בעל פרחים זעירים ; פורח בסוף חודש מרץ ומלבלב מיד לאחר מכן. את הבלוטים ניתן לקלות ולאכול. הבלוטים מרים עם קטיפתם והבישול או הקליה מחלישים את מרירותם.

אלון שסוע

משפחה – אלוניים

עץ נשיר חורף בעל גזע מרכזי ברור ועלים השסועים לאונות מחודדות. העלים מרובי צורה, ועל עץ אחד אפשר למצוא עלים המחולקים פעם אחת ועלים המחולקים פעמיים. בקצות הענפים הצעירים ובבסיסי הניצנים אפשר לזהות קשקשים ארוכים חומים - אלה הם עלי הלוואי ; לעומת עלי הלוואי במיני האלונים האחרים, קשקשי א.השסוע אינם נושרים. העץ חד-ביתי, כלומר על כל עץ מצויים גם פרחים זכריים וגם פרחים נקביים. הפרחים הזכריים מסודרים בתפרחות משולשלות כלפי מטה (עגילים), והפרחים הנקביים מסודרים בתפרחות דלילות נחבאות.הפרי ספלול דמוי חבית - קוטרו כ-2-2.5 ס"מ וקשקשיו העליונים דקים ארוכים ומסתלסלים. גדל בארץ רק בחרמון בחגורה ההררית. בחרמון נמצאו עד כה עצים בודדים, כולם בנחל ערער בערוץ הלח, בגובה 1250 מ'. עץ יער צפוני הבונה יערות נרחבים בתורכיה ובבלקן ; החרמון מהווה את קצה תחום תפוצתו הדרומי.

להתראות בהשתלמות מקווי מים הבאה

אבי שמידע