סיכום השתלמות רת"ם בגולן 5/5/2011

אורי פרגמן-ספיר

תחנה 1 - מעל לחמת גדר

התחנה ממוקמת מעל לחמת גדר ברום של כ- 100- מ'. שוטטנו בגבעה חווארית הנשלטת על ידי שיחי שיזף השיח. הצומח העשבוני היה ברובו יבש או כמעט יבש. הדגן השולט הוא מלעניאל מצוי - צמח חד-שנתי שיוצר פלומה זהובה לאחר שהתייבש ומאופיין במלען יחיד ולא מפוצל. בין הצמחים היבשים מצאנו חוחן ארץ-ישראלי בפריחה ובפרי יבש : נורית אסיה ושפרירה קשקשנית בעלת הפירות היפהפיים ועוד.

מספר מינים מהסוג שום פורחים כעת באזור:

שום האבקנים שהוא הנפוץ ביניהם, מאופיין בתפרחת ובה עוקצים ארגמניים באורכים שונים, לפרח יש אבקנים הבולטים באופן ניכר מהעטיף (מכאן שם הצמח). מין זה מתרבה וגטטיבית בצורת בצלצול המתפתח בתוך בצל האם וגורם להתפצלות הבצל לשניים, בדומה למה שקורה בחצב וחלמונית. מין זה קרוב מאד לשום ערבתי הגדל במדבר. האוכלוסיה של שום האבקנים אותה ראינו שונה מהאוכלוסיות הרגילות של חבל ההר – לצמחים יש עמוד פריחה זקוף לגמרי, זאת בניגוד לעמוד הפריחה העקום בדרך כלל ב אוכלוסיות ההר.

נדיר יותר היה שום ירקרק בעל תפרחות דלות ואבקנים שמגיעים באורכם לאורך עלי העטיף ואינם בולטים מהם.

מיני שום גבוהים יותר שנראו באזור הם שום קטוע בעל תפרחות ארגמניות כדוריות, עלים מרזביים ובצלצולים הנישאים על שלוחות מתוך בצל האם; ושום נטוי בעל תפרחות חרוטיות הפורחות מלמעלה כלפי מטה ולכן הן בעלות שני גוונים ועלים נבובים (חלולים). שני המינים הללו משתייכים לסקציית השום הגבוה בסוג שום (Allium Section Allium), המאופיינת בתפרחות קומפקטיות, זירי אבקנים המחולקים לשלוש אונות, והמאבק יושב על האונה המרכזית.

הפריחה המאוחרת של מיני שום רבים, לאחר האביב, מאפשרת להם להימנע מהתחרות הקשה בין הפרחים השונים על מאביקים באביב. תופעה מקבילה למה שעושים גיאופיטים אחרים הפורחים לפני האביב בסתיו ובחורף.

תחנה 2 - שולי מישור דרומית לקיבוץ מיצר

קיווינו למצוא בתחנה זו שטחי קרקע עמוקה בהם צומח טבעי עשבוני, אולם רוב השטח היה מעובד בשיטות מודרניות (מרוסס, חרוש עמוק).

למרות זאת בשטח סלעי בזלתי מצאנו עומדים מרשימים של חיטת הבר (אם החיטה), השווינו בינה לחיטת הלחם שמצאנו כספיח בשולי השדות המעובדים. לזנים המודרניים של חיטת הלחם יש שלושה גרגירים תפוחים בשיבולית (ומכיוון שהשיבוליות ערוכות בזוגות, היא מכונה חיטה שש-טורית) ולחיטת הבר יש רק גרגיר אחד בשיבולית. כמו כן השווינו בין חיטת הבר לשעורת התבור שהוא מין הרבה יותר נפוץ בארץ. השעורה מאופיינת בשערות קצרות בנוסף למלענים הארוכים (בחיטה אין שערות קצרות) וביחידת הפצה בת שלוש שיבוליות - שתיים מנוונות בצדדים ואחת פוריה, חד-זרעית, במרכז (יחידת ההפצה בחיטה היא שיבולית אחת). בשני המינים יחידת ההפצה ננעצת בקרקע וחודרת אליה תודות לזיפים חד-צדדיים המלווים את המלענים הארוכים. כך הזרעים מוגנים מפני התייבשות הקיץ ומפני טריפה של בעלי חיים רבים.

שני המינים תורבתו באזורנו והפכו לגידולים חקלאיים חשובים ביותר. החיטה היא אחד משני הגידולים החקלאיים החשובים בעולם (כ-70% ממזונו של האדם בעולם המערבי). השמירה על המגוון הגנטי של חיטת הבר חשובה מאין כמותה: מזני הבר ניתן להפיק גנים לעמידויות שונות (כמו יובש, מליחות, מחלות), אותם מעבירים לזני התרבות. נזכיר גם כי חיטת הבר תורבתה בזמן העתיק לחיטה הקשה (=חיטת דורום), חיטה שאינה תופחת היטב ומשמשת לאפיית פיתות ולתעשיית הפסטה. הכלאות ספונטניות של החיטה הקשה עם בן-חיטה פרוע באזור הקווקז יצרו בן-כלאיים חדש, הלא הוא חיטת הלחם. חיטת הלחם שירשה עמידות לקור מבן החיטה ואת גודל הגרגירים מהחיטה, הפכה לגידול חשוב ועמיד בשטחים נרחבים בעולם.

באזור מיצר ליוו את חיטת הבר שלל פרחי בר, ביניהם אשבל ערבי, קנרס סורי, קצח ריסני, בת-חלמית שרועה, פרג אגסני ומעוג מנוקד. כמו כן נצפה נץ-חלב צרפתי תת-מין טיפוסי, המאופיין בגבעולים גבוהים ורבי פרחים.

תחנה 3 - בית הקברות של בג'וריה

עצרנו בתחנה זו על כדי להתרשם מאיריס ארם-נהריים שהתגלה כאן לפני שנה בטיול של אגודת ידידי הגן הבוטני בגבעת רם. בתאריך זה בשנה שעברה הוא היה בשיא פריחה, השנה מצאנו אותו בתחילת פריחה. עד 1967 הכרנו את איריס- ארם-נהריים בארץ רק כצמח שתול בבתי קברות, אולם לאחר מכן התגלו אוכלוסיות בר בחרמון. הצמח משתייך לקבוצת האיריס הגרמני הפופולרית בגינון. בטבע זוהי קבוצה של מינים הנפוצה בעיקר בחלק הצפוני של אגן הים התיכון וכוללת גם את האיריס החיוור של הבלקן ואיריס סיצילי מסיציליה. יובל ספיר הרחיב וסיפר על איריסים אלו וההבדלים ביניהם לסקציית איריסי ההיכל (פרח יחיד באיריסי ההיכל, מספר כרומוזומים שונה). יובל מספר כי החנטה באוכלוסיות איריס ארם-נהריים מועטה ביותר, רוב הריבוי שלהם מקומי ווגטטיבי (על ידי התפשטות קנה השורש).

תחנה 4 - הר שיפון

עלינו את הר שיפון ונהנינו מפריחה מרשימה של עשבוניים רבים. דנו בעובדה כי חברת הצמחים העשבונית הזו התבססה לאחר כריתת האלונים בגולן, מהם ניתן לראות שרידים בכל המרחב. משערים כי היה באזור יער פתוח של אלוני תבור ובתילים חורש ואולי יער של אלון מצוי ואלון התולע.

על מדרונות הר שיפון ראינו בקיה דקת-עלים, שעורת הבולבוסין (כמעט שולטת), ניסנית סורית, חוטמית קרחת, לשון-פר מצויה, חוגית תמימה (קנאוטיה), אלון התבור ועוד רבים אחרים. בצידי הדרכים ושטחים מופרים - חוחן הקנרס, רוש עקוד, אשל מרובע (בניצנים), גפן היין ותאנים (שרידים לבוסתנים).

בפסגות הר שיפון ראינו עומדים מרשימים של שיפון ההרים (על שמו נקרא ההר) - זהו צמח רב-שנתי המזכיר במראהו הכללי את שעורת הבולבוסין שגם היא רב-שנתית ובעלת מלענים קצרים (לעומת שעורת התבור וחיטת הבר עם מלענים הארוכים). בעונה זו השיפון נמצא בניצנים, בעוד שמיני השעורה כבר בפרי ירוק או אף מתייבשים. לשיפון ההרים יש שיבולית בעלת שני פרחים פוריים ומוצים ריסניים (למוץ יש גם קרין ריסני). כמו כן שיבולת השיפון כמעט אזמלנית - כלומר, חלקה התחתון והעליון מצטררים והיא רחבה באמצע.

שיפון ההרים אינו אב המוצא לשיפון התרבותי, אשר תורבת ממין חד-שנתי בשם שיפון דגני (Secale cereale) הנפוץ בטורקיה ובקווקז. שיפון דגני היה עשב רע בשדות החיטה באנטוליה. הוא היה נפוץ במיוחד בשנים שחונות, ובשלב מסוים במקום לנכש את השיפון, החלו לגדל אותו במקומות בהם החיטה לא הצליחה והפכו אותו לגידול חקלאי.

בפסגת הר שיפון, במיוחד באזורים עם קרקע מהודקת אך לא רק שם, מצאנו שלל מיני תלתן, הסוג הגדול בישראל ואחד מהסמלים של האזור הים תיכוני והתמיינות מינים חד-שנתיים בו.

המציאה החשובה היתה תלתן מגובב, מין המופיע בתילי הגולן וסביבתם (מהר פרס ועד הר אודם) ובחרמון הנמוך. בשנות ה-90 מצאנו אותו לראשונה ממערב לירדן בהר יוחנן הבזלתי, משם הוא נכחד עם פיתוח מטעי התפוחים. תלתן מגובב מאופיין בתפרחות חסרות עוקץ היושבות בחיקי העלים. בהר שיפון מצאנו אותו בסוף פריחה. שלא כמו שמתואר במגדיר, הפרחים בצבע לבנבן-ורדרד. המפרש רחב וורוד בשוליו והסירה מעט פתוחה, חושפת את האבקנים, לאחר הפריחה מתפתחות שתי אונות עטיף (מתוך החמש), מתפשקות ומתרחבות, בשלב זה הכותרת קמלה, אבל לא נושרת.

בנוסף התבלבלנו בין מיני קבוצת תלתן הפוך, בעלי פרח שבו המפרש תחתן והסירה עליונה – הפוך משאר מיני התלתן. הנפוץ ביותר היה תלתן לביד בעל תפרחות יושבות או כמעט יושבות, כדוריות לבנות-לבדיות בפרי. תלתן קלוסי מתאפיין בעוקצי תפרחות ארוכים וקמורים, גביעי פרי פחות שעירים, שיני גביע מאונקלות וברורות, ושרידי כותרת. תלתן גולני הוא בעל גביעים קרומיים חסרי שערות. תלתן הפוך, אותו ראינו במשטחי קרקע בזלת לחים (חלקם מוצפים בצורימן), נבדל בפרחים גדולים יותר ותפרחות כוכביות בשלב הפרי.

בתוך העשב הגבוה זיהינו רפרף אביבי, דגן נדיר למדי הגדל באזורים הצפונים והקרים של הארץ. לרוב הוא מוכר משולי חורש ובית גידולו כאן שונה.

הקחוון הנפוץ בהר שיפון (וכן בתחנת צורימן) הוא קחוון גולני. זהו צמח נמוך עם גבעול מסתעף מעט ותפרחות קטנות, הדומה לקחוון הגליל, האופייני לקרקע עמוקה יותר ונפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל. שני המינים מאופיינים בתפרחת בשלה בעלת קימור חזק של המצעית ובמוצים דקים וארוכים (מרצעניים) הבולטים מעל לזרעים בתפרחת הבשלה. ההבדלים בין המינים הם בגודלם: קחוון הגליל והוא צמח גבוה ומסתעף יותר. בנוסף, הזרעים בקחוון הגליל הזרעים נשארים על הקרקפת בהבשלה, ואילו בקחוון גולני הזרעים נושרים עם הבשלתם. הבדל זה הוא בין שתי אסטרטגיות הפצה – הפצת הזרעים הקטנים כל אחד בנפרד לטווח רחוק (קחוון גולני), לעומת הפצה של כל הקרקפת וכל זרעיה כגוש אחד.

תחנה אחרונה – צורימן

סיירנו במישורי הבזלת מאזור תל צורימן מערבה כ-3 ק"מ ובהם שלושה בתי גידול עיקריים – גופי מים (בתעלת הנ"ט), שקעים מתייבשים ומישורי בזלת סלעיים עם פסי סיקול.

בגופי המים פרחו נורית עגולת-עלים בעלת שתי צורות עלים, ונורית המים. נורית עגולת-עלים היא צמח נדיר מאד בארץ, אבל מצוי מקומית בצפון הגולן.

את השקעים המתייבשים כיסו כדשא קרסולת השלולית (המאדימה) וזנב-עכבר פעוט, צמח אדום ממשפחת הנוריתיים, נדיר מאד בארץ, שמצאנו בסוף פריחה ובפירות ארוכים הנראים כזנבות עכברים. יחד עם שני הצמחים הללו לבלבו צמחי פרעושית ערבית, שלאחר שדרכנו עליהם, מלאו את האוויר בריח אפרסקי נעים. כמו כן ראינו כאן נורית חייקית, דמסון רב-זרעים האופייני לגולן ויינית בינונית. בשולי השקעים ראינו מרבדים של תלתן הפוך ונורית המלל.

במישורים ראינו צמחים רבים מאד, נפרט כמה מהנפוצים והחשובים :

צללית הדורה פרחה במרבדים נהדרים ורודים בהירים, כפי שלא ראינו בעבר, יתכן והם מתפתחים אחת לכמה שנים כאשר כמות המשקעים נכבדה ומחולקת ללא הפסקות גדולות, כמו שקרה השנה. נזכיר כי צללית הדורה דומה מאד וקרובה לצללית נאה של אזור הספר והמדבר ונבדלת ממנה באונות גביע מחודדות.

שלטה צרת-עלים היא מצליב זקוף בעל תפרחת לבנה מלאת פרחים המזכירה את תפרחות בני משפחת הסוככיים. מהפרחים מתפתחים כבר כעת פירות שטוחים עגולים. השלטה היא צמח רב-שנתי הנפוץ בצפון הגולן ובחרמון, באזור צורימן היא נפוצה ויוצרת גושי צבע בולטים בינות לכתמי צבע של צמחים אחרים כמו תלתן הארגמן.

תודרנית לבנה (גם היא מהמצליבים) נראתה בפרי מפיץ בתוך העשב הגבוה, רמז לתקופת פריחתה המוקדמת, לפני הצימוח האביבי של רוב הצמחים. זהו צמח חד-שנתי נדיר הגדל בצפון הגולן ובחרמון. המין גדל בעיקר באירופה ובישראל מגיע לקצה גבול תפוצתו הדרומי ביותר. יובל ספיר סיפר לנו על תפקידו של הצמח במחקר גנטי בכל העולם ועל מחקר אקולוגי שעושה שימוש בידע הגנטי שנצבר על הצמח הזה.

מבין הדגנים נזכיר שניים שהיו נפוצים שמיוחד - זון רב-שנתי ששלט בצידי הדרך, זהו צמח רב-שנתי היוצר גושים צפופים, וחפורית מצויה שהיתה בשיא פריחה.

בקיית הבזלת המוכרת מאתרים ספורים בגולן היתה בשיא פריחה. פרחיה הלבנבנים בגודל בינוני (לא גדולים כמו בבקיית הכלאים ולא קטנים כמו בבקיה א"י) מסגירים אותה. זהו צמח אדום, אנדמי לגולן, בעל חשיבות גדולה לשימור. קטניות נוספות באתר היו בקיה צהובה ולוטוס ריסני.

צורית חיוורת - נראית על הבזלת כצמח זקוף ומרשים יותר, אולם לא מצאנו הבדלים בינה לצורית החיוורת המוכרת לנו ממעונות יובשניים וגירניים יותר.

צורית אדומה - מין שני של צורית נראה קטן ודחוס יותר, הפרחים קטנים לבנבנים ובהם רק 5 אבקנים מהם מתפתחים פירות בני 5-4 מפוחיות (המכילות זרעים רבים כל אחת).

עריוני קצר בתחילת פריחה נצפה על ערמת סלעי סיקול. זהו צמח נדיר בארץ הגדל בגולן, בחרמון הנמוך, בגליל העליון וביהודה ושומרון. הוא מאופיין ונבדל מעריוני צהוב בגבעול מסתעף ובפריחה מאוחרת. הפרחים נפתחים אחר הצהריים ונסגרים בבוקר.

מרווה כחולה בשיא פריחה היתה מתנת סיום היום שלנו. צמח נדיר, מוגן ומרהיב. היא מצויה בצפון הגולן ובחרמון הנמוך, אולם נדירה בגליל בשומרון וביהודה. לידה ראינו גם את רכפת הצבעים האופיינית לגולן ולצפון הנגב.