סכום השתלמות גליל מזרחי  24-3-11

 

הייתה זו השתלמות שכולה "ברכה" – גשם כל היום מצפון ארצנו ועד הנגב הצפוני. בצהרים ניסינו לשנות את המסלול אך בבואנו למיצד עטרת ליד גשר בנות-יעקוב, קידם אותנו הירדן בגשם מלוא החופן ובוץ מלא הדרך. רק דני הנהג ושוקה שמרו על "קור רוח" ודבקו בטיול גשם..
סכום התחנות:

תחנת שמורת חיטת הבר, רום 450 מטר :

מורדות הר-כנען ברום 500 מטר מכוסים גיר טרשי אאוקני. כל השטח נתון לממשק של רעיית בקר אנטנסיבי. שלטו בשטח דגניים חד-שנתיים ודגניים רב-שנתיים שהיו שכיחים יותר באזורי הטרשים. פנולוגיים הפריחה התאימה לסוף חודש פברואר (בלשון אחדים-"הפריחה מתאחרת" בשלושה שבועות ) כאשר כתמים עזים של חטוטרן מצוי וחרדל לבן שולטים בצידי הדרך ובשולי דרכי העפר והמעזבות. מבין הסוככיים פורח המסרק האיברי בכתמים לבנים נמוכים ובאדמות סחף ( בשדות בור ושדות חקלאיים זנוחים) פורח הצנון הפגיוני האופייני לאדמות כבדות בצפון הארץ.

ראינו מעט כלניות אדומות בפריחה כאשר הכלניות הלבנות והסגולות של אותה אוכלוסיה גמרו לפרוח. בטרשים התווספו שיחי לבנה רפואי עם עלווה ולפני פריחה; העצים היו רב-גזעיים בגודל של 3-4 מטר מלאים בניצני פרחים המצפים ליום חם. הבולט ביותר היה מיעוט הפריחה, בהשוואה לתקופת סוף מרץ רגילה,אשר בה בדרך כלל

חלה שיא הפריחה בחגורת הספר של החבל הים-תיכוני.

ציינו ארבעה מינים המאפיינים את אזור הספר של הגליל המזרחי: צנון משתלשל (משולשל), דרדר גלדני, שעמון מצולע והרדופנין סורי.  שני המינים הראשונים גדלים בחגורת הספר של יהודה ושומרון אך הרדופנין הסורי הוא בישראל מין בלעדי לטרשי האאוקן של הר-כנען.

העצים גדלו רק באזורי הטרשים ופרט ללבנה ראינו גם את השקד קטן-העלים ועוזרר קוצני; מעניין כי שני מיני העצים המאפיינים את חברת הצומח של חגורת הספר באזור זה נעדרים לחלוטין ; אלה הם אלון התבור והאלה האטלנטית. לא רחוק מכאן, גדל יער-פארק יפהפה של אלון תבור בהר-כור (הבנוי גיר טרשי זהה) וגם אלות אטלנטיות שכיחות בקרב גיאוגרפית. במצב זה, של חוסר העצים השולטים בבית-גידול המתאים לגידולם, מקובל להניח כי הם נכרתו בעבר בידי האדם לעומת הלבנה, השקד והעוזרר שאינם יוצרים נוף גבוה וחד-גזעי ו/או מתחדשים ומתפשטים בקלות יחסית. מעניין כי לא ראינו באזור שיחי אשחר א"י.  

תחנת גשר עכברה, רום 500 מטר :

ירדנו בדרך עפר לעבר נחל עכברה; משטח של ניסנית דו-קרנית  צהובה הזכירו לנו שוב כי השנה הפריחה מתאחרת ( "לא מקדימה" , אלא מתאחרת ב-3 שבועות על אף החורף החם וכנראה בגלל עצירת הגשמים בדצמבר-ינואר) ועדיין ניתן לראות פריחה של כלניות, סוף פריחה השקדים וזמזומית מצויה – כל אלה אופייניים לריחה החורפית של הצומח ההררי הי"ת בחודש פברואר.

בשביל העפר לאורך נחל עכברה הרגשנו היטב את חותמת לחץ הרעיה של הפרות: כתמים עזים של חרדל לבן, ובקבוקון מקומט ועמדים מאיימים של סרפד הכדורים. אפיק הנחל זרם מעט וקבוע וחוסר הגמור בצמחי מעונות לחים העיד כי זו זרימה חורפית עונתית. משני צידי הערוץ מכסים את מורדות נחל עכברה באזור הגשר, יער פארק נהדר של 3 מינים: זית אירופי, אלות אטלנטיות ואלון מצוי. רוב עצי האלון המצוי היו בעלי גזע יחיד מבוגר וגדלו מעבר חורשת הזית והאלות, יותר במדרון הסלעי מאשר בעמק בעל האדמה העמוקה.

מקובל על הבוטנאים כי הזיתים באזור זה נטועים וכל השטח שימש בעבר כמטעים מעובדים של כפרי עכברה וצפת; לכן תמוה ההרכב של העצים: מדוע כה הרבה אלות אטלנטיות (נמצאות עתה בדיוק בשיא פריחה; טעינו בזיהוי הזכרים והנקבות; גם לזכרים של האלות תפרחות צהבהבות חוורות, העץ עם התפרחות האדומות היה כנראה זכר של אלה א"י!) ? אולי לפנים היה זה מטע של זיתים ו"פיסטוק" (=אלת הבוטנה); הזנחת המטע לאחר מלחמת השחרור, הביאה לגדילה של ענפים מבסיס עצי הפיסטוק שהיו בעלי כנות של אלה אטלנטית; בדומה למה שקרה למטעי השקדים והוורדניים בשומרון, השתלטה הכנה של שקד הבר על הרוכב (שהיה שקד מתוק או אגס מורכב..). תהליך דומה ראינו גם באזור העיר חברון שם היו לפנים מאות עצי אלת בוטנה אשר הורכבו על אלה ארץ-ישראלית.

 

בית-הגידול המעניין ביותר בתחנת "גשר עכברה" היה המדרון הסלעי במפנה הצפוני של שכבת הגיר ההאוקני; בערמות האבנים של בסיס המדרון שלטו כתמי כרמלית נאה ; מעניין שצבע רוב הפרחים היה לבן – רובנו לא ראה עד כה "כרמליות לבנות" שולטות בצורה זו. חשוב לציין כי זו סוף עונת הפריחה של הכרמלית; יתכן וצבען בתחילת העונה ורוד יותר אך ייתכן כי לפנינו זן לבן מיוחד!

בין סדקי הסלעים של המפנה הצפוני גילינו עושר של מינים לפני פריחה שרובם צמחים ים-תיכוניים של "חורש לח": ניסנית ירושלים, וולריאנה איטלקית, בר-עשנן א"י ושישה מיני תלתנים. חבל ששיא פריחת האביב עוד לפנינו....

בסדקי הסלעים גדלה השושנתית המשורטטת; זהו סוג קרוב לטבורית אך העלה שלה מחולק לאונות עמוקות. המין גדל רק באשדות המזרחיים של ההרים בישראל. בחרמון מחליפה אותו שושנתית הלבנון שלה פרח גדול יותר.

 

תחנת אירוס נצרתי בנחל דישון, רום 444 מטר :

בחסות הגשם הרעמים והברקים, לקחה אותנו עירית למסלול מאלף ממושב דישון אל חלקת אירוס נצרתי במדרון הדרומי התלול "נוראות" בנחל דישון. בדרך חלפנו על פני כתמי פריחה צהובים של חרדל, בקבוקון, איסטיס וחטוטרן- כולם מצליבים צהובים דומים מאוד בפרח אך שונים כל כך במבנה הפרי.  ליד שער מושב דישון גילינו כי הקחוון בצידי הדרך הוא בבונג דו-גוני הניכר במצעית הקמורה והחשופה ממוצים. לאורך שביל פרות בוצי מצאנו גם את הרכפה הגדולה , שלח ספרדי (אופייני לקרטון וקרקע רנדזינה בחבל הים-תיכוני), וגם את חרצית השדות אשר בית-גידולה הוא שדות. הגושים האימתניים של סרפד הכדורים היו בשיא פריחה: בחלק התחתון של התפרחת בלטו תפרחות זכריות על גבעולים אופקיים בעלי פרחים במערך דליל; מעליהם גדלו תפרחות נקביות בצברים כדוריים המתנפחים ונעשים עוקצניים ושורפים לעת ההבשלה. בעוד בסרפד הכדורים יש הפרדה בין הפרחים הזכריים לבין הפרחים הנקביים לתפרחות נפרדות על אותו צמח, הרי בסרפד צורב (מצאנו פרט בודד בשולי כתם ס.הכדורים) בכל יחידת תפרחת גדלים פרחים זכריים ונקביים במעורבב.

מבין צמחי חגורת הספר פרחו המרווה הריחנית והצמר המפוצל. האירוס הנצרתי גדל במדרון תלול "נורא" בין שיחי סירה, מרווה קידה ואשחר. הוא היה בשיא פריחה וגדל בקבוצות קטנות במרחק 4-40 מטר זה מזה; ספרנו בערך 20 גושים פורחים של אירוס נצרתי; בפרח יחיד מצאנו שני זכרים של דבורת מחושית מסתתרים בתעלת האבקה מפני הקור והגשם.

לא זכינו לראות כמעט סחלביים בהשתלמות זו; יוצא דופן היה סחלב השקיק, אותו מצאנו בשיא פריחה גם בנחל עכברה; זהו מין סחלב רמאי (אינו מייצר צוף בדורבן הפרח) הפורח בדרך כלל בחודש פברואר, אך השנה אנו פוגשים בו בסוף מרץ – עוד ראיה לפנולוגיית הפריחה המאוחרת המאפיינת שנה זו.

 

ברורים והערות סיסטמטיות :

·       על מיני העשנן :
בסוג זה המדריך "פישל בגדול" והסבריו היו מטעים וסותרים. אנסה לפצותכם ב"סדר חדש": כללית המגדיר 1991 נכון פרט לתאור עשנן קרליק: מין זה קרוב ודומה לע.צפוף אך הפרי שלו כדורי עגול (ולא דמוי "אגס" כלומר מחודד ופחוס משהו) ועוקץ הפרי נטוי מטה. עשנן הגליל נאסף פעם אחת בלבד בישראל, על ידי טוביה קושניר ליד קיבוץ איילון בגליל העליון ומציאותו בארץ מסופקת. גביע הפרח הוא מה שקראנו בשדה לחפה הפרח והוא נראה כמו "קשקש" קרומי, בצבע שנהב-לבן , ממוקם בבסיס הפרח בחיבור לעוקץ הירוק.
מפתח למינים:

1.                                                                                                                                                                                                                         אם הפרח גדול מ 9 מ"מ – יתכנו 4 מינים (ע.מטפס, ע.יהודה, ע.גדול-פרי, ע.הגליל) –                                       2.
- הפרח קטן מ-9 מ"מ (לרוב גודלו 6 מ"מ) – 3 מינים(ע.צפוף, ע.קטן, ע.קרליק) –                              5

2.      הפרי איננו כדורי; צורתו דמוי אגס (כלומר מחודד ופחוס משהו)                                                        3
- הפרי כדורי ממש , עוקץ הפרי נטוי כלפי מטה.                                                              עשנן גדול-פרי

3.      עוקץ הפרי נטוי כלפי מטה                                                                                                        4     
-עוקץ הפרי מפושק או זקוף                                                                                         עשנן יהודה

4.      עוקץ הפרי קצר ביותר או חסר. צבע כל הכותרת ורוד או ארגמן                                          עשנן הגליל (תירה)
- עוקץ הפרי ארוך מ-3 מ"מ                                                                                         עשנן מטפס

5.        גביע הפרח צר מאוד(1-1.5 מ"מ); רוחבו קטן מקוטר צינור הפרח                        עשנן קטן
- גביע הפרח רחב מקוטר צינור הפרח (3-4 מ"מ)                                                                        6

6.      הפרי כדורי ועוקץ הפרי נטוי כלפי מטה                                                                           עשנן קרליק
- הפרי דמוי אגס והוא איננו נטוי מטה                                                                             עשנן צפוף


על פי מפתח זה , בתחנת גשר עכברה ראינו את שני העשננים: עשנן צפוף ועשנן יהודה.
לסיכום, אתגר לנו למצוא שלושה מיני עשנן חד-שנתיים שניתנים בפלורה ובמגדיר ואיננו מכירים אותם בשדה: עשנן גדול-פרי, עשנן קרליק ואולי גם עשנן הגליל (=ע.תירה לפנים).

·       מסרק איברי מול מסרק שולמית :
נחזור על ההבדלים בין שני המינים הנפוצים בחבל הים-תיכוני: למסרק איברי עמודי עלי ארוכים; בפרי קל לראות כי שני עמודי העלי ארוכים מרוחב הכנית (היא מצעית הפרח במשפחת הסוככיים). זהו המין השולט בחודש פברואר ותחילת מרץ ברום נמוך (0-677 מטר) בחבל הים-תיכוני. לעומתו למסרק שולמית עמודי עלי קצרים ובפרי הצעיר רואים כי אורכם זהה או קצר מרוחב הכנית. מסרק שולמית הוא מין נמוך יותר מ. איברי (גובהו הממוצע 8-14 ס"מ, לעומת גובה 15-23  ס"מ של מ.איברי) וגדל בהרים בד"כ מעל 700 מטר.

·       קבוצת דרדר אשקלון : זוהי קבוצה של מיני דרדר רב-שנתיים עשבוניים בעלת עלי בסיס ענקיים מחולקים בצורת "כינור. עם הבשלת הפירות העלים והגבעולים אינם מתפרקים אלא מתקשים ועוזרים לצמח כולו להפיץ אל הזרעים; רקמת ניתוק מיוחדת מפרידה את נוף הצמח מהשורש והמצח מתגלגל ברוח בעזרת העלים הרחבים המשמשים כמפרשים. לפנינו עוד צמח מקבוצת "צמחי הגלגל" אשר מאפיינת את חגורת הספר שלנו; הפצת הגלגל היא אסטרטגיה טובה בצומח בעל נוף פתוח מועט בעצים ושיחים לא פחות מ-15 סוגים שונים של צמחים יצרו במשך האבולוציה "מיני גלגל" אשר הצמח המת מתגלגל ומפיץ את זרעיו. נמנה חלק מהם: עכובית, שום, זמזומית, חבלבל, ערטנית, מלחית, קוכיה, נעצוצית, קוסיניה. אנא השלימו את שם המין הגלגלי בכל סוג והוסיפו צמחים נוספים לרשימה; "אם עברתם את מספר 15 מקומכם בהשתלמויות רתם בטוח" .
בקבוצת דרדר אשקלון בישראל נתונים בספרות 3 מינים.אנו הכרזנו כי בהר-כנען גדל הדרדר הגלדני. אופייני למין זה עלים הסורחים לאורך הגבעול וקוץ זעיר עד אפסי בקצה עלי המעטפת. לא יכולנו לראות את התכונה השניה אך בדקנו ועלי הגבעול היו סורחים רק במעט. אנו מפנים את הקורא לספר האדום של צמחי ישראל שם ישנו דיון סיסטמתי מפורט על הקבוצה.