סכום השתלמות "רחובות"
– 17.2.2011
הדריכו: יובל ספיר ואבי שמידע
1.
תיקונים להגדרות הצמחים שנתנו בהשתלמות:
a.
למין מקור-החסידה מאזור החמרה של רחובות קראנו מקור-חסידה ארוך אך כנראה טעינו
וזהו מקור-חסידה מפוצל (לפי דעתו של
אבי.., יתכן וטועה!); בשדה הדגשנו כי הפרח היה גדול (אורך עלה הכותרת 10-9
מ"מ (לעומת שאר המינים קטני פרחים(5-6 מ"מ)), צבעו לילך-סגול (ולא
כחלחל), וחלק מהפרחים היו זיגומורפיים בעלי עמדה אופקית באופן חלקי (כלומר הפרח לא
היה בעל סימטריה ראדיאלית ועמדתו לא היתה מקבילה לפני הקרקע). המדריך התבלבל
פעמים: הוא התכוון למ.ח. יפה לו פרח לילך לעומת מ.ח.ארוך לו פרח תכול; אך למ.ח.
היפה ישנו מקור ארוך מאוד (10 ס"מ), פרח קעור וסימטרי-רדיאלי ועלי גבעול
עליונים מפוצלים מאד, ואילו לטקסון שלנו היה מקור פרי באורך רק של 5-6 ס"מ; במחשבה שניה אבי חושב שזהו
מ.ח.מפוצל, המין המדברי בעל התפוצה הרחבה ביותר באזור המדברי ובעל זנים רבים
המבטאים שונות גדולה מאוד בצורת העלה; מעלה שלם בעל אונות ועד עלה מורכב המחולק
ל"עלעלים" אשר שפתן משוננת. במגדיר של פינברון ודנין "תויקו"
הצורות השונות לשני תת-מינים "מאובק" ו-"מפוצל-אופייני"; שימו
לב כי במפתח מגיעים לאותו המין במקום מרוחק מאוד של מפתח ההגדרה. הסימן החשוב של
מין זה הם עלי הלואי הקרומיים הגדולים המצויים במפרק בין העלה לגבעול ! קוטר הפרח
בזנים השונים משתנה מ6 – 13 מ"מ; אך אם אנו מוצאים בשדה אוכלוסיה עם פרחים
גדולים, בעלי צבע לילך ופירות קטנים מ-7 ס"מ לפנינו מקור-חסידה מפוצל !
ומה לגבי מקור-חסידה תמים(=מ.ח.תמים-עלים) ? אפשר לראות בו זן או
תת-מין של מ.ח.מפוצל שכן התכונה המבדילה אותו- העלה השלם התמים – עוברת בהדרגה
באוכלוסיות רבות לעלה מחולק !- אך "מי אנחנו שנבטל מין אנדמי למישור החוף
שתואר על ידי אייג" !!?...
b.
הזהבית בראש גבעת הכורכר בטירת שלום- בשדה אמרנו זהבית השלוחות כיוון שאונות
הכותרת חדות מאוד והפרח גדול וכיוון שלא מצאנו שורשים המלפפים את הבצל. אך יתכן
ושורשים אלה יתפתחו במשך תקופת הצמיחה יותר מאוחר ולפנינו פרט "גדול" של
זהבית שרונית.
c.
סרפד קרומי : איך נבדילו מסרפד צורב ? : גם
כאן "הסתבכנו" ומסתבר כי הסימנים הדיאגנוסטיים של המגדיר אינם
"עובדים בשדה": בבסיס העלים הרגילים יוצאות תפרחות זעירות המכילות בד"כ
צרוף של פרחים נקביים וזכריים בבסיס תפרחות אלה (כלומר באותו מקום של בסיס פטוטרת
העלה), ישנם עלי-לוואי זעירים שצורתם משולש מחודד וכל גודלם2-4 מ"מ; על פי כל
המגדירים- אם עלי-הלוואי קרומיים הצמח שייך לסרפד קרומי (מכאן שמו) ואם הם ירוקים
הרי לפנינו סרפד צורב. סימן נוסף הוא מספר עלי-הלוואי בכל מפרק: אם מספרם 4 (כלומר
זוג עלי לווי בין כל זוג עלים ובבסיס כל תפרחת)זהו ס. צורב ואם מספרם 2 זהו
ס.קרומי.
אולם להפתעתנו מצאנו בחורשת האיקליפטוסים אוכלוסיה של סרפד ובה פרטים רק זכריים
בצד פרטים בעלי פרחים חד-מיניים זכריים ונקביים מעורבים באותה תפרחת: הפרטים
הזכריים התאימו להגדרת סרפד קרומי: היו להם עגילים (תפרחות זכריות של צמחים מאובקי
רוח) אופקיים ארוכים באורך 2-4 ס"מ, עגיל אחד בין כל זוג עלים ובבסיסו עלה-לוואי
בודד; כאשר ישנם שני עגילים במפרק סופרים גם 2 עלי-לוואי בכל מפרק ,כלומר תאור
הצמחים הזכריים מתאים לסרפד קרומי. אך מאידך תיאור הצמחים הנקביים מתאים למין
ס.צורב: שכן בין כל זוג עלים במפרק היו שתי "תפרחונות" שבסיס כל אחד
יושב עלי-לוואי ספק ירוק ספק קרומי; התפרחת לאורך הגבעול הראשי צפופה דמוית שיבולת
ותאור זה מתאים בדיוק למין סרפד צורב !! כיוון שאנו חושבים ששני טיפוסי הצמחים
גדלים באותה אוכלוסיה שמכליאה באופן אקראי ופורה בין פרטיה- איך נקרא לטקסון זה?
!!!- כמו שהדגשנו בהשתלמות "השם פחות חשוב" ומעניין לא פחות הם התהליכים
הביולוגיים המתרחשים בתוך ביתנו מזה שנים ואנו לא הסתכלנו:
i. מה אחוז הפרטים הזכריים באוכלוסיות השונות
?
ii. באיזה בית-גידול יש אחוז זכרים יותר גדול
?
iii. האם גם סרפד צורב בעל פרטים זכריים ?
יובל
ספיר בא לעזרתנו ויומיים לאחר ההשתלמות בדק שוב את הסרפד בחורשת הצופים והרי
מכתבו:
" בדקתי בשבת את הסרפדים בחורשת הצופים (ליד
גבעת החילפים ברחובות). בדקתי
כמאתיים צמחים - כולם
סרפד קרומי על פי המגדיר. יחס
זכרים / דו-מיניים הוא בערך (אומדן)
חצי חצי.
כמעט לכולם שני חפים בבסיס התפרחות ובדורי העלים, חוץ מכ-2-3%
שהיו להם ארבעה חפים. כל
אלו שהיו עם ארבעה חפים הם דו מיניים . כל הזכרים היו עם שני חפים.
באחת
הפינות של החורשה מצאתי אוכלוסיה של סרפד צורב - המופע
הכללי הוא אחר לגמרי, העלים
משוננים יותר וכהים יותר. ארבעת
החפים גדולים יותר מהחפים של הסרפד הקרומי עם ארבעה חפים (הצורה
הנדירה). אין מעברים בין שני המינים." אז למי ל"האמין",
ליובל או לאבי ? תשובתנו פשוטה: זה לא עניין של אמונה; צאו לשדה והתחילו לפקוח
עיניים, לספור למדוד ולהנות גם מהפרחים שהם לא כל כך צבעוניים וגדולים, אלה שממש
גדלים בפתח ביתנו, ותגלו נפלאות וגם חידושים ...
אנו מודים לשימי אשר הפנה אותנו
לתכונה האחרונה ומעודדים את כל החברים לבדוק את התכונות הדיאגנוסטיות ואת % טיפוסי הסקס באוכלוסיות
הסרפד.
d.
חומעה עטויה - בהשתלמות ראינו בחולות
ראשון-לציון את ה חומעה עטויה ולא ח.מגוידת. זה המין התת-אנדמי
לישראל במישור החוף כולל רצועת עזה ודרום
לבנון. למין הקרוב לה, חומעה מגוידת הנפוצה בחולות המדבר יש פרי שונה: בעוד לחומעה
עטויה כנפי הפרי פרושות, הרי לח.מגוידת שולי קשוות הפרי מקופלות כלפי פנים. זאת דוגמא
טובה לזוג של "מינים ויקריים", כלומר מינים הקרובים מאוד זה לזה מבחינה
סיסטמטית ומחליפים זה את זה במחוזות גיאוגרפיים שכנים. באזור הגבול או המעבר
ביניהם יתכן ונמצא אוכלוסיות מעבר, כלומר אנו רואים כי בתוך אותה אוכלוסיה נמצאים
צמחים בעלי תכונה של מין א' ובצמחים אחרים התכונה של מין ב' ובצמחים אחרים יש מעבר
בתכונות. כך ראינו בשמורת חולות אשדוד בהשתלמות לפני 10 שנים; יש הקוראים לאזור
מעבר זה בשם אקוטון (מהבחינה האקולוגית; עדיף לאמור כי באזורי אקוטון שכיחים
מעברים בין מינים ויקריים). כאשר באותו מקום גיאוגרפי נמצא את שני המינים ואין
מעברים מורפולוגיים ביניהם אנו קוראים להם "מינים טובים". זהו גם "מבחן
הסימפטריה" של Stebbins, כלומר: ראיה לכך
ששני מינים ביולוגיים הם מינים טובים הוא שבאזור הסימפטריה (מקום בו הם גדלים
ביחד) לא נראה צורות מעבר ביניהם.
zzzzzzzzzzzzzzzz.
מרסיה זעירה היתה
שכיחה ממש בטירת שלום בשיא פריחה: לא להתבלבל עם השם "מרסיה ננסית" שזהו טקסון קרוב מאוד למרסיה יפהפיה; לדעתנו
מרסיה ננסית היא "צורת רעב " של מרסיה יפהפיה שגדלה יותר בנישות
יובשניות ובמדבר; בעוד מרסיה זעירה היא "מין טוב" בעל כסות קמחית של
שערות (מ.יפהפיה וננסית קרחות לחלוטין) האנדמי לחוף הלבנט והוא מין אדום (ראו
פרטים נוספים בספר האדום).
2.
על טיפוסי
הסקס במתנן שהיה בשיא פריחה: המתנן השעיר הוא שיח דו ביתי: הזכר
והנקבה נמצאים על צמחים שונים. קל להבחין בזכר מרחוק לפי הגוון הכתמתם של האבקנים
הזעירים בתוך הפרחים הצהובים. לא ספרנו, אך אנו מנחשים על פי ספירות קודמות כי יחס
הזכרים:נקבות הוא 1:1. אחד מאיתנו מצא פרט בודד, במפנה המזרחי של הגבעה הכורכרית,
שבו היו גם פרחי זכר וגם פירות של פרחי נקבה שפרחו על אותו שיח בסתיו . מציאה זו
מגלה לנו כי המתנן איננו "סתם דו-ביתי" אלא יש לו טיפוס סקס מיוחד שנקרא
"הטרודיכוגמי": ישנם שני טיפוסי שיחים באוכלוסיה , כל אחד הוא דו-מיני
אך בחודשים שונים; טיפוס א' הוא זכרי בסתיו ונקבי בחורף וטיפוס ב' הוא נקבי בסתיו
וזכרי בחורף; לא עבדו על תופעה זו בישראל ולכן לא פרטנו בהשתלמות ונחכה לדור הצעיר
שיחקור תופעה מופלאה זו.
3.
על פרחי הנזמית לופתת: לנזמית לופתת יש שני טיפוסי פרחים. האחד פתוח ובולט מעל
עלי התפרחת וזמין לביקורי מאביקים. כלומר: קיים בו הפוטנציאל להאבקה זרה (אם כי
סיכוי לא רע שיש גם האבקה עצמית – מי בדק?). הטיפוס השני נשאר כפתור ניצן שלא
נפתח, וההאבקה נעשית בתוך הפרח = האבקה עצמית. כך הצמח מאפשר שתי אסטרטגיות. האחת
היא הבטחת ייצור זרעים לדור הבא גם בהעדר מאביקים על ידי וידוא האבקה עצמית. השניה
היא אפשרות להכנסת גנים ממקור זר על ידי האבקה זרה שמאפשרת הגדלת השונות הגנטית.
4.
שקדיות: השקדיה הנהדרת שראינו בטירת שלום היא שקד מצוי – תרבותי. מה לגבי
השקדים בבקוע? איך מבדילים בין שקד מצוי בר לשקד תרבותי? הטעם של הזרעים שונה –
שקד תרבותי הוא מתוק ושקד מצוי הוא מר. האם יש סימנים בפרח? בעלים?
5.
טרשנית, כותלית וסרפד: מדוע מואבקי רוח שולטים בתחילת עונת הפריחה החורפית?
6.
קצת על כלניות בחרבת שרישה
7.
על קבוצת האביבית והצללית – קטני הארץ החד-שנתיים הממהרים לפרוח ראשונים באביב
החורפי
8.
חלוקת הצמחיה של חולות רחובות לקבוצות פיטו-גיאוגרפיות:
a.
קבוצת התת-אנדמים למישור החוף – זהבית שרונית תת מין שרוני, מצילות החוף, מרסיה
זעירה, חומעה עטויה, אלקנת הצבעים
b.
קבוצת הצמחים הסהרו-ערבית – רתם, שמשון, גפסנית, ארכובית א"י
c.
קבוצת צמחי הבתה הים-תיכונית -
d.
נציגים סודניים – תלת-מלען ארוך, שיזף, זקנן, ויתניה,
e.
האפשר לאפיין את הצמחים הפולשים בתכונות אקולוגיות משותפות?- טיונית, לנטנה,
9.
קצת על פתיחת השוק הים-תיכוני באזור ההררי:
a.
אנטופורות מבקרות בזמזומית, פרסיון(לא פרח), תורמוס ההרים וצחנן
b.
אנדרנות מבקרות בניסנית דו-קרנית ובכל קבוצת האביבית
c.
דבורי דבש מבקרות בפרחי היוצרים משטחי ראווה – סביון, ציפורני חתול וחרדל
d.
ומי מבקר בכלניות אדומות ? רק דבורי דבש כי החיפושיות עוד לא הגיחו !